כאלה שאין להם חברים, איך אתם מתמודדים?

הייתי כזו עכשיו אני לא
הייתי פשוט נשארת לבד, ולא היה אכפת לי

חסר לך חברים

אני אוהבת לעבוד לבד

שהחיים האמיתיים זה לא הבית ספר זה סתם בדיחה באמת. היה לי תקופה כזאת בבית ספר שהייתי ממש לבד ממש ילדה מוזרה שלבד בהפסקות וכול זה(עברתי לבית ספר חדש ופשוט לא דיברתי כול יא יב) זה דברים שמשפיעים עליך והולכים איתך תמיד.עד היום קשה לי לקבל שזה מה שעברתי בכלל זה היה בגדר סיוט שלא מאחלת לאנשים.הייתי מקנא בבנות,בחבורת בכול ממש שהיה לה עם מי לדבר אני פשוט לא הצלחתי להיפתח בכלל. אבל ידעתי שזה יסתיים וזה יסתיים כמו כול דבר.ושתדעי לך שנה אחרי זה הייתה השנה הכי טובה בחיים שלי הכרתי אנשים חדשים וחברה הכי טובה וזהו בסוף אולי ישלי חברה אחת ולא מליון וזה הפך אותי לאדם סופר רגיש בעניין הזה אבל כנראה זה מה שהייתי צכה לעבור.
וזה רק ההתחלה של החיים שלי הולך להיות לי הרבה יוצר מדהים

שואל השאלה:
^ נשמע מדהים :)