אני בת 14 ומאז שאני קטנה יש לי מחשבות מפחידות בלילה אז כתבתי שיר לפריקה בכמה דקות האחרונות, אשמח לחוות דעת

אני לא יכולה יותר,
החדר שקט ולילה אפל עובר,
אבל הרעש אצלי גבר הוא לא עוצר הוא לא מוותר.
אני רוצה קצת חמלה מכל מה שאני עוברת,
בלילות האפלים מוציאה את המחברת, מנסה לכתוב שירים עם משמעות, כמו, לעצור ת'שעון להמציא לעצמי מציאות אני יודעת כבר ניסיתי לעצור את הלילות הארורים ההם, בהם אנלא מצליחה להירדם, ממחשבות טורדניות על כל מה שחי קיים זז הולך, הראש שלי רק מסתבך .
אני רוצה קצת שקט, אבל שקט אמיתי לא כמו השקט של 3:00 בלילה אחותי, אני רוצה קצת, שקט אמיתי שקט של שלווה נפשית,
משפחה וחברים אני רוצה אור יום, אני רוצה לרוץ בשדות כמו איילה חסרת גבולות, אני רוצה את אור קרני השמש, שתאיר לי מעלי אני לא רוצה עוד סהר שמגביל את ריגשותי אני רוצה להיות אני בגרסה הכי טובה, בגרסה החופשיה, בגרסה השקטה, לא כמו עכשיו,
עצובה ובודדה ב3:00 בלילה, מחפשת לה עוד פינה למחשבה.
אני רוצה ראש נקי בלי כל הצעקות שנחשפות אל מולי,
אני רוצה דרור, וחופש ואור אני רוצה להיות על גג העולם מבלי לעצור.
ושוב, לילה כסוף יורד ואז שוב, השקט שבא לא יחזור , עד לאור.