איך בעצם מחליטים מה כפייה דתית ומה לא? כי בתכלס גם "אסור לרצוח" זה לפי התנך...

יש הבדל בין התנך לבין חוקים בסיסיים כמו של זכויות האדם וכו

כפייה דתית זה כשמישהו מכריח אותך להאמין
משמיץ את האמונה שלך ו"דוחף" ומנסה לשכנע אותך בדברים שקשורים לאמונה שלו בכוח
(נראה לי לפחות)
החוק שאוסר על רצח אומנם מבוסס על התנך
אבל מדובר פה בלקיחת חיי אדם, בלי שום קשר אם כולם היו רוצחים היינו נכחדים או משהו כזה

שואל השאלה:
אוקיי, תודה

כפייה דתית זה כשגורמים לך לעשות משהו דתי שאת לא רוצה

אם זה ההורים אז מותר להם עד גיל 18

כמעט כל החוקים היום מבוססים על חוקיפ מהתנך, למשל מי שלומד משפטים צריך לעשות קורס שלם (אולי אפילו יותר מאחד) בתורה שבעל פה.
ולגבי השאלה, מבחינה הגיונית ללא דת אין ערכים מוסריים או חוקים כביכול שמונעים ממך לעשות משהו. אין דבר כזה עקרונות אמיתיים.
אבל זה לא אומר שזה כפייה דתית, אנחנו פשוט התרגלנו מסםיק לחוקי התנך כדי להכיל אותם גם על מי שלא מאמין בהכרח.

בלי התנך המצפון היה מעוות
עיינו שואה מלחמות עולם רומא יוון פרס בבל וכל גלות שאני בעצם זוכר שזה היה נורמאלי לרצוח
לדוגמא ברומא היה נורמאלי לענות עבד כדי להוציא ממנו עדות וזה היה קביל משפטית

זו דוגמא איך המצפון מתעוות בקלות ללא מצפן שיכוון אותו

^היה מצפון ורמת מוסר מסויימת, אבל אדם היה מדמה לעצמו שהוא עושה הדבר הנכון(היה וירצח את פלוני, ויהיה פחות עצבני, וכך יוכל לחיות חיים ארוכים יותר; יותר זמן שהוא מטיב לאנושות
זו רק דוגמא אחת שהמוסר האנושי יכול להתעוות (או אפילו בגידה בין בני זוג, הוא היה מאבד את המוסר, או מעקם אותו לצרכיו (אכילת בשר בהמה גם יכולה להוות דוגמא))), בייחוד שהמוסר שלו לא מחייב

^לדוגמא שטוב לנקות את העולם מיהודים. טוב לבגוד כי זה מכניס פילפל ליחסים. טוב לרחם על מחבלים כי צריך לאהוב את כולם אלו גם כמה דוגמאות למצפון מעוות

חוקי המוסר