מה החסד במגילת רות?

. רות וערפה קמות יחד עם נעמי לשוב אל ארץ יהודה, ועל כך משיבה להן נעמי: "לכנה שבנה אשה לבית אמה, יעש ה' עמכם חסד כאשר עשיתם עם המתים ועמדי " (א, יא). הגיון רב לה לטענה זו, שהרי "העוד לי בנים במעי והיו לכם לאנשים"? "הלהן תעגנה לבלתי היות לאיש?" (רות א, יג) ערפה נוהגת על פי ההגיון "ותשק ערפה לחמותה - ורות דבקה בה". לרות משמעות החלטה זו כפי שהזכרנו היא בוויתור על הסיכוי הנורמלי לבנות את ביתה, את המשכיותה. מסירותה של רות לחמותה איננה יודעת מיצרים "כי אל אשר תלכי אלך, ובאשר תליני אלין, עמך עמי ואלהיך אלהי, באשר תמותי אמות ושם אקבר. כה יעשה ה' לי וכה יוסיף כי המות יפריד ביני ובינך" (רות א, טז).
ב. "ותאמר רות המואביה אל נעמי אלכה נא השדה ואלקטה בשבלים אחר אשר אמצא חן בעיניו" ורות (של בועז). בהמשך נראה שגם יוזמה זו ללכת כגרה וענייה אחר הקוצרים, כרוכה במסירות נפש רבה.
ג. רות שומעת לעצתה של נעמי ומבקשת מבועז להביע את אחריותו למשפחה ולגאול אותה. המשמעות מבחינתה האישית היא להינשא לאיש זקן, ואכן בועז מעריך זאת מאד "הטבת חסדך האחרון מן הראשון, לבלתי לכת אחרי הבחורים אם דל ואם עשיר" (רות ג, י).