7 תשובות
(א) וּלְנָעֳמִי מוֹדַע לְאִישָׁהּ היה לנעמי אדם קרוב אליה מצד בעלה,[1] אִישׁ גִּבּוֹר חַיִל אדם זה היה אדם גדול וחזק בתורה,[2] מִמִּשְׁפַּחַת אֱלִימֶלֶךְ קרוב מפשחה זה היה ממשפחתו של אלימלך,[3] וּשְׁמוֹ בֹּעַז שמו של הקרוב היה בעז[4]: (ב) וַתֹּאמֶר רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה אֶל נָעֳמִי רות המואביה אמרה לנעמי: אֵלְכָה נָּא הַשָּׂדֶה אני אלך עכשיו אל השדה,[5] וַאֲלַקֳטָה בַשִּׁבֳּלִים אַחַר אֲשֶׁר אֶמְצָא חֵן בְּעֵינָיו ואני אלקט שיבולים אצל אדם שאמצא חן בעיניו ולכן הוא ירשה לי ללקט את השיבולים הללו,[6] וַתֹּאמֶר לָהּ נעמי ענתה לרות: לְכִי בִתִּי תלכי ביתי אל השדה[7]: (ג) וַתֵּלֶךְ וַתָּבוֹא וַתְּלַקֵּט בַּשָּׂדֶה אַחֲרֵי הַקֹּצְרִים רות הלכה ונכנסה אל השדה וליקטה שם את השיבולים אחרי שהקוצרים קצרו אותם,[8] וַיִּקֶר מִקְרֶהָ חֶלְקַת הַשָּׂדֶה לְבֹעַז אֲשֶׁר מִמִּשְׁפַּחַת אֱלִימֶלֶךְ וקרה במקרה שהיא הגיעה אל חלקת השדה שהיה שייך לבעז שהיה ממשפחתו של אלימלך[9]: (ד) וְהִנֵּה בֹעַז בָּא מִבֵּית לֶחֶם בזמן שרות ליקטה את השיבולים בשדה, בעז הגיע לשדה מבית לחם,[10] וַיֹּאמֶר לַקּוֹצְרִים בעז אמר לקוצרים שהיו שם:[11] יְקֹוָק עִמָּכֶם ה' יעזור לכם בקציר,[12] וַיֹּאמְרוּ לוֹ הקוצרים ענו לבעז:[13] יְבָרֶכְךָ יְקֹוָק שה' יברך אותך בקציר. בעז בירך את הקוצרים שה' יעזור להם בקציר עצמו ואילו הקוצרים בירכו את בעז שה' יתן ברכה במה שהם קוצרים עבורו[14]: (ה) וַיֹּאמֶר בֹּעַז לְנַעֲרוֹ הַנִּצָּב עַל הַקּוֹצְרִים בועז שאל את הנער שלו שהיה ממונה על הקוצרים:[15] לְמִי הַנַּעֲרָה הַזֹּאת מיהי הנערה הזו שמקפידה כל כך על הלכות צניעות ועל הלכות מתנות עניים[16]: (ו) וַיַּעַן הַנַּעַר הַנִּצָּב עַל הַקּוֹצְרִים וַיֹּאמַר הנער הממונה על הקוצרים ענה ואמר לבעז:[17] נַעֲרָה מוֹאֲבִיָּה הִיא הַשָּׁבָה עִם נָעֳמִי מִשְּׂדֵה מוֹאָב היא נערה ממואב שחזרה עם נעמי משדה מואב והיא התגיירה[18]: (ז) הנער המשיך בדבריו אל בעז: וַתֹּאמֶר ורות אמרה בליבה:[19] אֲלַקֳטָה נָּא וְאָסַפְתִּי בָעֳמָרִים אַחֲרֵי הַקּוֹצְרִים אני אלקט עכשיו ואאסוף את העומרים שנשארים אחרי הקוצרים,[20] וַתָּבוֹא וַתַּעֲמוֹד מֵאָז הַבֹּקֶר וְעַד עַתָּה והיא באה והתעכבה בשדה מהבוקר ועד עכשיו,[21] זֶה שִׁבְתָּהּ הַבַּיִת מְעָט רק עכשיו רות התיישבה לנוח מעט בתוך הבית שהיה ליד השדה (משום שהיא עבדה מהבוקר ועד עתה)[22]: (ח) וַיֹּאמֶר בֹּעַז אֶל רוּת בעז אמר לרות: הֲלוֹא שָׁמַעַתְּ בִּתִּי ביתי! תקשיבי לי![23] אַל תֵּלְכִי לִלְקֹט בְּשָׂדֶה אַחֵר אל תלכי ללקט שיבולים בשדה אחר,[24] וְגַם לֹא תַעֲבוּרִי מִזֶּה וגם אל תעזבי את המקום כאן,[25] וְכֹה תִדְבָּקִין עִם נַעֲרֹתָי ותישארי כאן ותצטרפי לנערות שלי[26]: (ט) עֵינַיִךְ בַּשָּׂדֶה אֲשֶׁר יִקְצֹרוּן וְהָלַכְתְּ אַחֲרֵיהֶן תסתכלי בשדה שהם קוצרים ותלכי אחריהן (אחרי נערות בעז),[27] הֲלוֹא צִוִּיתִי אֶת הַנְּעָרִים לְבִלְתִּי נָגְעֵךְ הרי ציוויתי את הנערים הקוצרים שהם לא יתקרבו אלייך,[28] וְצָמִת וְהָלַכְתְּ אֶל הַכֵּלִים וְשָׁתִית מֵאֲשֶׁר יִשְׁאֲבוּן הַנְּעָרִים וכאשר את תהיי צמאה, את יכולה ללכת ולשתות מהמים שישאבו הנערים[29]: (י) וַתִּפֹּל עַל פָּנֶיהָ וַתִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה רות נפלה על פניה והשתחוותה על הארץ כלפי בעז,[30] וַתֹּאמֶר אֵלָיו רות שאלה את בעז: מַדּוּעַ מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ לְהַכִּירֵנִי למה מצאתי חן בעיניך שאתה מכיר אותי ודואג לי,[31] וְאָנֹכִי נָכְרִיָּה הרי אני מעם נכרי וזר לעם ישראל[32]: (יא) וַיַּעַן בֹּעַז וַיֹּאמֶר לָהּ בעז ענה ואמר לרות:[33] הֻגֵּד הֻגַּד לִי כֹּל אֲשֶׁר עָשִׂית אֶת חֲמוֹתֵךְ אַחֲרֵי מוֹת אִישֵׁךְ אמרו לי את כל הדברים שעשית עם נעמי חמותך אחרי מות בעלך. הכוונה שרות פרנסה את נעמי,[34] וַתַּעַזְבִי אָבִיךְ וְאִמֵּךְ וְאֶרֶץ מוֹלַדְתֵּךְ ועזבת את אביך, אמך ואת הארץ שבה נולדת,[35] וַתֵּלְכִי אֶל עַם אֲשֶׁר לֹא יָדַעַתְּ תְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם ואת התגיירת והלכת להתיישב אצל עם שאת לא הכרת אתמול ושלשום, הצטרפת לעם שלא הכרת בעבר[36]: (יב) יְשַׁלֵּם יְקֹוָק פָּעֳלֵךְ ה' ישלם לך על מעשייך בעולם הזה,[37] וּתְהִי מַשְׂכֻּרְתֵּךְ שְׁלֵמָה מֵעִם יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל ובעולם הבא את תקבלי גמול מאת ה' אלוקי ישראל,[38] אֲשֶׁר בָּאת לַחֲסוֹת תַּחַת כְּנָפָיו על שבאת להתגייר ולחסות תחת כנפי השכינה[39]: (יג) וַתֹּאמֶר רות אמרה לבעז: אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲדֹנִי כִּי נִחַמְתָּנִי וְכִי דִבַּרְתָּ עַל לֵב שִׁפְחָתֶךָ אני מצאתי חן בעיניך על שניחמת אותי ושדיברת על ליבי למרות שאני רק שפחה שלך. רות הודתה לבעז על שהוא אמר לה דברים טובים למרות שלכאורה היא הייתה שפחה שלו,[40] וְאָנֹכִי לֹא אֶהְיֶה כְּאַחַת שִׁפְחֹתֶיךָ ואני אפילו אינני ראויה להיות אחת השפחות שלך[41]: (יד) וַיֹּאמֶר לָה בֹעַז לְעֵת הָאֹכֶל בעז אמר לרות בזמן הסעודה:[42] גֹּשִׁי הֲלֹם תתקרבי לכאן,[43] וְאָכַלְתְּ מִן הַלֶּחֶם ותאכלי מהלחם,[44] וְטָבַלְתְּ פִּתֵּךְ בַּחֹמֶץ ותטבלי את הפת שלך בתבשיל שהתבשל בחומץ (היות והדבר מועיל לקרר בימים החמים),[45] וַתֵּשֶׁב מִצַּד הַקּוֹצְרִים רות ישבה ליד הקוצרים ובצד שלהם,[46] וַיִּצְבָּט לָהּ קָלִי בעז הושיט לרות קמח קלוי,[47] וַתֹּאכַל וַתִּשְׂבַּע וַתֹּתַר רות אכלה, שבעה והשאירה חלק מהאוכל[48]: (טו) וַתָּקָם לְלַקֵּט רות קמה כדי ללקט את השיבולים,[49] וַיְצַו בֹּעַז אֶת נְעָרָיו בעז ציווה את נעריו,[50] לֵאמֹר כך ציווה בעז את נעריו בשעה שציווה אותם:[51] גַּם בֵּין הָעֳמָרִים תְּלַקֵּט וְלֹא תַכְלִימוּהָ רות יכולה ללקט את השיבולים בין העמרים ואסור לכם לבייש אותה. מותר לרות ללקט גם את השיבולים הרגילות היא איננה צריכה ללקט לעצמה רק את השיבולים שהם בגדר לקט[52]: (טז) וְגַם שֹׁל תָּשֹׁלּוּ לָהּ מִן הַצְּבָתִים וגם תעשו את עצמכם כאילו תשכחו את השיבולים הקטנים (וכך רות תוכל ללקט אותם כדין שכחה),[53] וַעֲזַבְתֶּם וְלִקְּטָה וְלֹא תִגְעֲרוּ בָהּ וכך תעזבו את השיבולים הללו בשבילה כדי שהיא תוכל ללקט אותם ואתם לא תגערו בה על כך[54]: (יז) וַתְּלַקֵּט בַּשָּׂדֶה עַד הָעָרֶב רות ליקטה שיבולים בשדה עד לשעות הערב,[55] וַתַּחְבֹּט אֵת אֲשֶׁר לִקֵּטָה רות דשה את השיבולים שהיא ליקטה (כך שהמוץ יצא מהם),[56] וַיְהִי כְּאֵיפָה שְׂעֹרִים (לאחר החבטה) היה נפח השעורים בשיעור איפה (ומכאן שרות ליקטה שיבולים רבים).[57] האיפה היא מידת משקל שהיה נהוג להשתמש בו בזמן המקרא כשם שהיום נהוג למדוד את המשקל בקילוגרמים. לאדם רגיל קשה לסחוב כל כך הרבה שעורים ורות התאמצה צאוד כדי להביא לנעמי את השעורים האלו[58]: (יח) וַתִּשָּׂא וַתָּבוֹא הָעִיר רות נשאה את השיבולים ונכנסה לתוך העיר,[59] וַתֵּרֶא חֲמוֹתָהּ אֵת אֲשֶׁר לִקֵּטָה נעמי, חמותה של רות, ראתה את מה שרות ליקטה,[60] וַתּוֹצֵא רות הוציאה את המזון מהתרמיל שלה,[61] וַתִּתֶּן לָהּ רות נתנה לנעמי את המזון,[62] אֵת אֲשֶׁר הוֹתִרָה מִשָּׂבְעָהּ הכוונה למזון שרות השאירה ולא אכלה (כפי שכתוב לעיל בפסוק י"ד)[63]: (יט) וַתֹּאמֶר לָהּ חֲמוֹתָהּ נעמי, חמותה של רות, שאלה את רות: אֵיפֹה לִקַּטְתְּ הַיּוֹם מאיפה ליקטת היום את השיבולים האלה,[64] וְאָנָה עָשִׂית והיכן השתדלת ללקט את השיבולים הללו?[65] יְהִי מַכִּירֵךְ בָּרוּךְ אני מברכת את בעל השדה שנתן לך ללקט אצלו את השיבולים הללו,[66] וַתַּגֵּד לַחֲמוֹתָהּ אֵת אֲשֶׁר עָשְׂתָה עִמּוֹ רות סיפרה לנעמי חמותה את כל מה שהיא עשתה עם בעז,[67] וַתֹּאמֶר רות אמרה לנעמי: שֵׁם הָאִישׁ אֲשֶׁר עָשִׂיתִי עִמּוֹ הַיּוֹם בֹּעַז שמו של בעל השדה שליקטתי אצלו את השיבולים הוא בעז[68]: (כ) וַתֹּאמֶר נָעֳמִי לְכַלָּתָהּ נעמי אמרה לרות כלתה:[69] בָּרוּךְ הוּא לַיקֹוָק אֲשֶׁר לֹא עָזַב חַסְדּוֹ אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַמֵּתִים בעז יהיה ברוך לה' בגלל שהוא לא נמנע מלעשות חסד ולתת מזון הן עם החיים (נעמי ורות) והן עם אלו שמתו (אלימלך ובניו),[70] וַתֹּאמֶר לָהּ נָעֳמִי נעמי אמרה לרות: קָרוֹב לָנוּ הָאִישׁ מִגֹּאֲלֵנוּ הוּא בעז הוא קרוב משפחה שלנו והוא אחד האנשים שיכול לגאול את הנפש של מחלון (אלא שהיה גואל נוסף)[71]: (כא) וַתֹּאמֶר רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה רות המואביה אמרה לנעמי:[72] גַּם כִּי אָמַר אֵלַי בעז גם אמר לי: עִם הַנְּעָרִים אֲשֶׁר לִי תִּדְבָּקִין (בעז אמר לרות) תצטרפי לנערים שלי,[73] עַד אִם כִּלּוּ אֵת כָּל הַקָּצִיר אֲשֶׁר לִי עד שהם יסיימו לקצור את כל הקציר שלי[74]: (כב) וַתֹּאמֶר נָעֳמִי אֶל רוּת כַּלָּתָה נעמי אמרה לרות כלתה: טוֹב בִּתִּי זה דבר טוב![75] כִּי תֵצְאִי עִם נַעֲרוֹתָיו עדיף שתצאי ללקט עם נערותיו (ולא עם נעריו),[76] וְלֹא יִפְגְּעוּ בָךְ בְּשָׂדֶה אַחֵר וכך לא יפגעו בך אנשים אחרים בשדה אחר. אם תצאי ללקט בשדה אחר, יש חשש שיפגעו בך[77]: (כג) וַתִּדְבַּק בְּנַעֲרוֹת בֹּעַז לְלַקֵּט רות המשיכה להצטרף לנערות של בעז כדי ללקט את השיבולים,[78] עַד כְּלוֹת קְצִיר הַשְּׂעֹרִים וּקְצִיר הַחִטִּים (רות הצטרפה לנערות בעז לליקוט השיבולים) עד שהסתיימו ימי הקציר של השעורים והחיטים,[79] וַתֵּשֶׁב אֶת חֲמוֹתָהּ רות המשיכה לשבת עם חמותה לאחר הקציר[80]:
[1] אבן עזרא. רש"י: הוא היה בן אחיו של אלימלך. כמו כן הביא רש"י את דברי חז"ל שאלימלך, שלמון אביו של בועז, פלוני אלמוני ואיבה של נעמי היו כולם בניו של נחשון בן עמינדב, ואף על פי כן לא הועילה להם זכות אבות כדי לכפר על יציאתם (של אלימלך ונעמי) מהארץ. שפתי חכמים הדגיש שמדברי חז"ל אלו משמע שעיקר חטאו של אלימלך היה יציאתו מהארץ בעוד שישנם מדרשים נוספים אותם רש"י הביא לעיל בפירושו לפרק א' הסוברים שחטאם היה משום צרות עין. אלא שרש"י לא הסביר בפסוק זה מה היה החטא של אלימלך, אלא הוא רק רצה להראות שהם היו קרובי משפחה. פירושי בעלי התוספות: הוסיפו ביאור למילה "מודע", מלשון חביבות, והביאו לכך ראיה מהכתוב בבראשית יח,יט: "כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו". בהסבר נוסף כתבו שבכתיב כתוב "מידע", אותיות "עדים", שהעידו שבעז היה קרוב של נעמי. בהמשך דבריהם כתבו שראשי התיבות של המילים "מודע לאישה איש" הינם "מלא", משום שבעז היה מלא בתורה וראי להיות בסנהדרין שהיו שם שבעים ואחד דיינים כמנין "מלא". בהסבר הקרי והכתיב כתב שקוראים "מודע" עם ו' משו שהיו ששה דורות מתחילת לידת שבט יהודה ועד לבעז, ולא נדבק עימם שבט אחר. משבצות זהב: הביא מדברי שו"ת חתם סופר (חושן משפט קי"ב) שלמרות שבעז היה גם קרוב משפחה של נעמי, עיקר כוונת הפסוק היא להודיע לנו מדוע רות התייבמה לבעז, וייבום שייך רק בקרבה מצד האב. מלבי"ם: הכתוב אומר שנעמי העדיפה להתפרנס ממתנות עניים מאשר לפנות אל בעז ולבקש ממנו לפנס אותה, היות והיא העדיפה להתפרנס ישירות מה' וגם משום שהיא התביישה שבעז יראה איך היא יראדה מנכסיה. כבר בשלב זה נעמי התכוונה שבעז יגאל את רות, והכתוב מדגיש שנעמי לא נמנעה מלבקש ממנו לעזור לה, לא בגלל שהיא חששה שבעקבות בקשתה הוא ימנע מלגאול את רות, שהרי הוא היה מחבב את נעמי ואת בעלה והוא היה איש גיבור חיל שפירושו שהיו כלולות בו כל המעלות, כולל את מידת הנדיבות. ר"א כהן צדק: הסביר שלפי הכתיב כתוב "מידע" עם י' במקום ו', משום שכל עשר השנים שנעמי הייתה בשדה מואב, בעז ביקש ממנה לשוב אל הארץ והוא יוכל לקיים בה מצווה לתת לעניים שכתוב בו עשר פעמים "אחיך". בפירוש נוסף כתב שהמשמעות היא "מי ידע" אם יהיה גואל.
מוהר"ם אלשייך: לכאורה היה צריך להיות כתוב בפסוק שלאלימלך היה קרוב משפחה ומדוע כתוב שבעז היה קרוב משפחה של נעמי מצד אלימלך? אלא שיש להבין גם מדוע נעמי הסכימה שרות תלך ותלקט שיבולים, הרי לכאורה יש בזה חוסר צניעות? על כן ענה שלרות ונעמי היו שלש אפשרויות. א. שהן יפרדו על ידי שנעמי תשב אצל בעז ורות תלקט את השיבולים. אפשרות זו נדחית משום רות ונעמי דבשו זו בזו. ב. ששתיהן יצאו ללקוט בשדה. אולם, בועז לא היה מאפשר זאת משום שהוא היה אדם גיבור חיל ויציאתה של נעמי הייתה מבזה אותו. ג. ששתיהן יישבו בבית בועז. גם דבר זה לא ניתן לעשות משום שנעמי הייתה ממשפחת אלימלך ולכן היא הייתה אמורה להיגאל על ידי הגואל. לכן, נעמי חיכתה עד שרות תרצה לצאת וללקט מתנות עניים, ונעמי אמרה לה שעדיף שהן יתקיימו ממתנות עניים בסתר מאשר לקחת מיד אדם כלשהו את האוכל. בהסבר נוסף כתב שנעמי ידעה שרות אמורה להיות אמה של מלכות, ולכן ה' יתברך גרם לכך שהיא תביא את רות אל בעז שהיה גיבור חיל שהוא אחד מתוארי המלכות ושהוא גם אמור לגאול את השדה מתוקף היותו ממשפחת אלימלך. כמו כן הסביר מדוע הגאולה באה על ידי בעז ולא על ידי אביו, כיוון שהיה צריך שיעבור מספר מסוים של דורות עד שדוד יבוא, וכך ה' יתברך חסך דור אחד של השתהות.
[2] תרגום. ר"א כהן צדק: איש גיבור לכוף את יצרו ואיש מעלה בתורה. "חיל" בגימטריא שווה לארבעים ושמונה כנגד ארבעים ושמונה המעלות שהתורה נקנית בהם.
[3] תרגום.
[4] תרגום. ר' עובדיה מברטנורא: הכוונה לשמו של ה' נמצא העוז לגאול את ישראל, ועם ישראל מקבל את הברכה על ידי השרים שרמוזים בנערי בעז, ודבר זה נלמד ממה שכתוב "וכה תדבקין עם נערתי". נעמי רומזת אל ישראל ויש פעמים שישראל אינם מקבלים את הברכה אפילו על ידי השרים, כפי שנעמי קיבלה את השפע רק דרך רות, הרומזת אל הקבלה מהאומות כאשר עם ישראל נמצא בגלות, ודבר שנרמז גם בטבילת הפת בחומץ שהוא ההיפך מארץ זבת חלב ודבש.
[5] תרגום. התרגום פירש את המילה "נא" כפי שהוא בדרך כלל מפרש, מלשון "עכשיו". הספורנו כתב שרות אמרה לנעמי שהיא לא תצא ללקט ללא רשותה, ובהערות של המהדיר לפירושו כתב שלפי הספורנו פירוש המילה "נא" הוא מלשון בקשה, אולם דבריו של המהדיר אינם מוכרחים, עיין אוצר מפרשי התנ"ך על ספר בראשית באוצר המאמרים שם הרחבנו בהסבר משמעות המילה "נא" לפי הפירושים השונים. פירושי בעלי התוספות: "נא השדה". אם מחברים את המילים יוצא שהשדה הייתה נאה. מוהר"ם אלשייך: היות ורות באה מזרע לוט, וכל מעשהו של לוט היה בשדה ולא במקום יישוב (שם באו עליו בנותיו) וגם מעשה יהודה ותמר היה בשדה, רצתה רות שגם דרכה ייצא הוולד בדרך זה, ונעמי אמרה שהיא באמת מוכנה לזה מתוקף היותה מזרעו של לוט. לכן מוזכר בפסוק שרות הייתה מואביה, כדי להדגיש שכל המהלך נועד כדי להביא את אותה פרידה טובה ממואב לכלל ישראל. כמו כן הסביר מדוע רות רצתה ללכת דווקא אז אל השדה. היה זה בתחילת הקציר כשלא היו הרבה קוצרים וגם הבעלים היו שם בדרך כלל, ולכן היא לא הייתה צריכה לחשוש מאנשים פחותים שיעוררו בעיות צניעות. זו גם הסיבה שרות הציעה שהיא תביא רק לקט ולא שכחה ופאה שהם מתנות עניים שניתנים בשלבים מאוחרים יותר של הקציר. משום כך היא גם אמרה שהיא תלקט מאחורי האיש כדי שהוא לא יראה אותה. אלא שרות אמרה שהיא תהיה סמוכה לקוצרים שבשדה (כפי שעולה מהשימוש שלה בלשון "אחר" שהכוונה שהוא סמוך), ואילו נעמי רמזה לה שהיא תתרחק מהקוצרים גם אם היא נמצאת מאחוריהם ולכן בליקוט של רות כתוב שהיא ליקטה "אחרי" הקוצרים. משום כך כתוב גם שהיא הלכה ורק לאחר מכן קצרה. קודם היא הלכה למקום בשדה והיא ליקטה בכיוון העיר כדי שהיא תוכל גם לראות אם מישהו יבוא אליה באופן לא צנוע. בהמשך דבריו הסביר את הפסוק על פי הקבלה שרות באה בגלגול של בתו הבכירה של לוט. מלבי"ם: הכתוב מפר על צדקתה של רות שלמרות שהיא הייתה בת מלכים במואב, היא לא נמנעה מללכת ללקט מתנות עניים, והיא גם לא רצתה שחמותה תלך. משבצות זהב: רות הייתה זו שיאה ללקט משום שנעמי לא הייתה עניה, שהרי היה לה את השדה.
[6] רש"י. לפי פירושו "אחריו" הכוונה שהיא תלקט אחרי אותו אדם שהיא תמצא חן בעיניו. אולם רלב"ג הסביר ש"אחריו" פירושו אחרי שהיא תמצא חן בעיני האיש, אז היא תוכל ללקט, ולאו דווקא אחרי האיש באופן פיזי. אבן עזרא: יש אומרים ש"אמצא חן בעיניו" הכוונה לבעז ואז דבריה של רות נאמרו על מי שכתוב לפני כן. בפירושו השני כתב שהכוונה לבעל השדה בלי שהיא ידעה לאיזה בעל השדה היא הולכת. לכאורה קשה על פירושו הראשון ממה שכתוב בפסוק הבא שהיא הגיעה אל השדה של בועז במקרה. פירושי בעלי התוספות: יש כאן רמז שרות תלקט את הגלויות, כלומר שייצא ממנה המשיח. כמו כן כתבו שאם מורידים מהמילה "ואלקטה" את המילה "לקט", נשאר "ואה", רמז לליקוט שנים עשר השבטים. בהסבר הכתוב בפסוק "אחר אשר אמצא חן בעיניו" כתבו שהכוונה אחרי שבני ישראל יחזרו בתשובה ועל ידי כך ימצאו חן בעיני ה' יתברך. בהסבר נוסף כתבו שאחרי שיבוא הקץ, אז תוכל ללקט (ובגימטירא "אמצא חן" שווה ל"קץ". מלבי"ם: רות הקפידה לקחת רק לקט ולא שאר מתנות עניים, היות והעניים האחרים מקפידים פחות על לקט מאשר על שאר מתנות העניים, והיא גם אמרה שהיא תקט רק בשדה שבעל השדה ירשה לה לעשות זאת. רינת יצחק: רות חיפשה שדה שלא יגערו בה משום שהיא עדיין לא התגיירה ולכן מבחינת ההלכה לא היה לה חלק במתנות עניים, אלא שלא מונעים מתנות עניים אלו מהגויים מפני דרכי שלום. בחלק מהפוסקים מבואר שאם כאשר בעל הבית מוחה בגוי הוא יכול למנוע את לקיחת מתנות העניים, הרי שהוא עושה זאת, ולכן רות חיפשה שדה שבעל הבית לא ימחה בה מלקחת את הלקט. בהסבר נוסף כתב שכאשר באים עניי גויים בפני עצמם והם אינם באים יחד עם עניי ישראל, מונעים מהם מלקחת, ורות באה בפני עצמה. אלא שיש להקשות על כך שאם רות באה בפני עצמה היה אסור לבעז לתת לה את מתנות העניים מכח "לא תחנם", שאסור לתת לגוי מתנת חינם, וענה על כך על פי הגרי"ז שרות הייתה גר תושב וגר תושב אינו נכלל בכלל האיסור של לא תחנם. כמו כן צריך להסביר על פי קצות החושן שמתנות עניים איננו נחשב עדיין לממון עניים עד שהוא מגיע לידי העני (אלא שבעל הבית מחויב להשאיר את הממון בשדה כדי שהעני יוכל לזכות בו), ולכן בעז לא היה מחויב למחות ברות שהיא לוקחת את הממון של עניי ישראל. כמו כן ניתן להסביר על פי הרדב"ז שסובר שמה שנאמר שנותנים לעני גוי כאשר הוא בא עם עניי ישראל לא נאמר שאסור לתת לעני הגוי בפני עצמו מפני דרכי שלום, אלא שמותר לבעל הבית לומר לגוי שיחכה לעניי ישראל שיבואו גם הם. ר"א כהן צדק: לכאורה היה צריך להיות כתוב "ואלקטה שבלים" ומדוע כתוב "בשבלים"? מכאן רמז ששתי שיבולים (הנרמזות באות ב') נחשבות ללקט ושלושה שיבולים אינן נחשבות לקט. משבצות זהב: רות אמרה את הדברים ברוח הקודש, כלומר: באותו שדה שהיא תלקט, היא תתחתן עם הבעלים שלו. בהמשך דבריו כתב שרות רצתה לקבל את מתנות העניים רק מאדם הגון ולכן היא רצתה ללקט רק בשדה שבעליה יתן לה בעין יפה את מתנות העניים.
[7] תרגום. פירושי בעלי התוספות: "לכי" בגימטריא שווה לשישים, כנגד שישים ריבוא מישראל שמתו במדבר (לאחר חטא המרגלים) וכולם יעמדו וילכו לארץ ישראל. רינת יצחק: הביא מחלוקת במדרשים ובתוספות במסכת נזיר האם רות הייתה קטנה כאשר היא התגיירה או שמא היא הייתה בת ארבעים.
מוהר"ם אלשייך: לכאורה היה צריך להיות כתוב בפסוק שלאלימלך היה קרוב משפחה ומדוע כתוב שבעז היה קרוב משפחה של נעמי מצד אלימלך? אלא שיש להבין גם מדוע נעמי הסכימה שרות תלך ותלקט שיבולים, הרי לכאורה יש בזה חוסר צניעות? על כן ענה שלרות ונעמי היו שלש אפשרויות. א. שהן יפרדו על ידי שנעמי תשב אצל בעז ורות תלקט את השיבולים. אפשרות זו נדחית משום רות ונעמי דבשו זו בזו. ב. ששתיהן יצאו ללקוט בשדה. אולם, בועז לא היה מאפשר זאת משום שהוא היה אדם גיבור חיל ויציאתה של נעמי הייתה מבזה אותו. ג. ששתיהן יישבו בבית בועז. גם דבר זה לא ניתן לעשות משום שנעמי הייתה ממשפחת אלימלך ולכן היא הייתה אמורה להיגאל על ידי הגואל. לכן, נעמי חיכתה עד שרות תרצה לצאת וללקט מתנות עניים, ונעמי אמרה לה שעדיף שהן יתקיימו ממתנות עניים בסתר מאשר לקחת מיד אדם כלשהו את האוכל. בהסבר נוסף כתב שנעמי ידעה שרות אמורה להיות אמה של מלכות, ולכן ה' יתברך גרם לכך שהיא תביא את רות אל בעז שהיה גיבור חיל שהוא אחד מתוארי המלכות ושהוא גם אמור לגאול את השדה מתוקף היותו ממשפחת אלימלך. כמו כן הסביר מדוע הגאולה באה על ידי בעז ולא על ידי אביו, כיוון שהיה צריך שיעבור מספר מסוים של דורות עד שדוד יבוא, וכך ה' יתברך חסך דור אחד של השתהות.
[2] תרגום. ר"א כהן צדק: איש גיבור לכוף את יצרו ואיש מעלה בתורה. "חיל" בגימטריא שווה לארבעים ושמונה כנגד ארבעים ושמונה המעלות שהתורה נקנית בהם.
[3] תרגום.
[4] תרגום. ר' עובדיה מברטנורא: הכוונה לשמו של ה' נמצא העוז לגאול את ישראל, ועם ישראל מקבל את הברכה על ידי השרים שרמוזים בנערי בעז, ודבר זה נלמד ממה שכתוב "וכה תדבקין עם נערתי". נעמי רומזת אל ישראל ויש פעמים שישראל אינם מקבלים את הברכה אפילו על ידי השרים, כפי שנעמי קיבלה את השפע רק דרך רות, הרומזת אל הקבלה מהאומות כאשר עם ישראל נמצא בגלות, ודבר שנרמז גם בטבילת הפת בחומץ שהוא ההיפך מארץ זבת חלב ודבש.
[5] תרגום. התרגום פירש את המילה "נא" כפי שהוא בדרך כלל מפרש, מלשון "עכשיו". הספורנו כתב שרות אמרה לנעמי שהיא לא תצא ללקט ללא רשותה, ובהערות של המהדיר לפירושו כתב שלפי הספורנו פירוש המילה "נא" הוא מלשון בקשה, אולם דבריו של המהדיר אינם מוכרחים, עיין אוצר מפרשי התנ"ך על ספר בראשית באוצר המאמרים שם הרחבנו בהסבר משמעות המילה "נא" לפי הפירושים השונים. פירושי בעלי התוספות: "נא השדה". אם מחברים את המילים יוצא שהשדה הייתה נאה. מוהר"ם אלשייך: היות ורות באה מזרע לוט, וכל מעשהו של לוט היה בשדה ולא במקום יישוב (שם באו עליו בנותיו) וגם מעשה יהודה ותמר היה בשדה, רצתה רות שגם דרכה ייצא הוולד בדרך זה, ונעמי אמרה שהיא באמת מוכנה לזה מתוקף היותה מזרעו של לוט. לכן מוזכר בפסוק שרות הייתה מואביה, כדי להדגיש שכל המהלך נועד כדי להביא את אותה פרידה טובה ממואב לכלל ישראל. כמו כן הסביר מדוע רות רצתה ללכת דווקא אז אל השדה. היה זה בתחילת הקציר כשלא היו הרבה קוצרים וגם הבעלים היו שם בדרך כלל, ולכן היא לא הייתה צריכה לחשוש מאנשים פחותים שיעוררו בעיות צניעות. זו גם הסיבה שרות הציעה שהיא תביא רק לקט ולא שכחה ופאה שהם מתנות עניים שניתנים בשלבים מאוחרים יותר של הקציר. משום כך היא גם אמרה שהיא תלקט מאחורי האיש כדי שהוא לא יראה אותה. אלא שרות אמרה שהיא תהיה סמוכה לקוצרים שבשדה (כפי שעולה מהשימוש שלה בלשון "אחר" שהכוונה שהוא סמוך), ואילו נעמי רמזה לה שהיא תתרחק מהקוצרים גם אם היא נמצאת מאחוריהם ולכן בליקוט של רות כתוב שהיא ליקטה "אחרי" הקוצרים. משום כך כתוב גם שהיא הלכה ורק לאחר מכן קצרה. קודם היא הלכה למקום בשדה והיא ליקטה בכיוון העיר כדי שהיא תוכל גם לראות אם מישהו יבוא אליה באופן לא צנוע. בהמשך דבריו הסביר את הפסוק על פי הקבלה שרות באה בגלגול של בתו הבכירה של לוט. מלבי"ם: הכתוב מפר על צדקתה של רות שלמרות שהיא הייתה בת מלכים במואב, היא לא נמנעה מללכת ללקט מתנות עניים, והיא גם לא רצתה שחמותה תלך. משבצות זהב: רות הייתה זו שיאה ללקט משום שנעמי לא הייתה עניה, שהרי היה לה את השדה.
[6] רש"י. לפי פירושו "אחריו" הכוונה שהיא תלקט אחרי אותו אדם שהיא תמצא חן בעיניו. אולם רלב"ג הסביר ש"אחריו" פירושו אחרי שהיא תמצא חן בעיני האיש, אז היא תוכל ללקט, ולאו דווקא אחרי האיש באופן פיזי. אבן עזרא: יש אומרים ש"אמצא חן בעיניו" הכוונה לבעז ואז דבריה של רות נאמרו על מי שכתוב לפני כן. בפירושו השני כתב שהכוונה לבעל השדה בלי שהיא ידעה לאיזה בעל השדה היא הולכת. לכאורה קשה על פירושו הראשון ממה שכתוב בפסוק הבא שהיא הגיעה אל השדה של בועז במקרה. פירושי בעלי התוספות: יש כאן רמז שרות תלקט את הגלויות, כלומר שייצא ממנה המשיח. כמו כן כתבו שאם מורידים מהמילה "ואלקטה" את המילה "לקט", נשאר "ואה", רמז לליקוט שנים עשר השבטים. בהסבר הכתוב בפסוק "אחר אשר אמצא חן בעיניו" כתבו שהכוונה אחרי שבני ישראל יחזרו בתשובה ועל ידי כך ימצאו חן בעיני ה' יתברך. בהסבר נוסף כתבו שאחרי שיבוא הקץ, אז תוכל ללקט (ובגימטירא "אמצא חן" שווה ל"קץ". מלבי"ם: רות הקפידה לקחת רק לקט ולא שאר מתנות עניים, היות והעניים האחרים מקפידים פחות על לקט מאשר על שאר מתנות העניים, והיא גם אמרה שהיא תקט רק בשדה שבעל השדה ירשה לה לעשות זאת. רינת יצחק: רות חיפשה שדה שלא יגערו בה משום שהיא עדיין לא התגיירה ולכן מבחינת ההלכה לא היה לה חלק במתנות עניים, אלא שלא מונעים מתנות עניים אלו מהגויים מפני דרכי שלום. בחלק מהפוסקים מבואר שאם כאשר בעל הבית מוחה בגוי הוא יכול למנוע את לקיחת מתנות העניים, הרי שהוא עושה זאת, ולכן רות חיפשה שדה שבעל הבית לא ימחה בה מלקחת את הלקט. בהסבר נוסף כתב שכאשר באים עניי גויים בפני עצמם והם אינם באים יחד עם עניי ישראל, מונעים מהם מלקחת, ורות באה בפני עצמה. אלא שיש להקשות על כך שאם רות באה בפני עצמה היה אסור לבעז לתת לה את מתנות העניים מכח "לא תחנם", שאסור לתת לגוי מתנת חינם, וענה על כך על פי הגרי"ז שרות הייתה גר תושב וגר תושב אינו נכלל בכלל האיסור של לא תחנם. כמו כן צריך להסביר על פי קצות החושן שמתנות עניים איננו נחשב עדיין לממון עניים עד שהוא מגיע לידי העני (אלא שבעל הבית מחויב להשאיר את הממון בשדה כדי שהעני יוכל לזכות בו), ולכן בעז לא היה מחויב למחות ברות שהיא לוקחת את הממון של עניי ישראל. כמו כן ניתן להסביר על פי הרדב"ז שסובר שמה שנאמר שנותנים לעני גוי כאשר הוא בא עם עניי ישראל לא נאמר שאסור לתת לעני הגוי בפני עצמו מפני דרכי שלום, אלא שמותר לבעל הבית לומר לגוי שיחכה לעניי ישראל שיבואו גם הם. ר"א כהן צדק: לכאורה היה צריך להיות כתוב "ואלקטה שבלים" ומדוע כתוב "בשבלים"? מכאן רמז ששתי שיבולים (הנרמזות באות ב') נחשבות ללקט ושלושה שיבולים אינן נחשבות לקט. משבצות זהב: רות אמרה את הדברים ברוח הקודש, כלומר: באותו שדה שהיא תלקט, היא תתחתן עם הבעלים שלו. בהמשך דבריו כתב שרות רצתה לקבל את מתנות העניים רק מאדם הגון ולכן היא רצתה ללקט רק בשדה שבעליה יתן לה בעין יפה את מתנות העניים.
[7] תרגום. פירושי בעלי התוספות: "לכי" בגימטריא שווה לשישים, כנגד שישים ריבוא מישראל שמתו במדבר (לאחר חטא המרגלים) וכולם יעמדו וילכו לארץ ישראל. רינת יצחק: הביא מחלוקת במדרשים ובתוספות במסכת נזיר האם רות הייתה קטנה כאשר היא התגיירה או שמא היא הייתה בת ארבעים.
שואל השאלה:
רציני כאילו? לקרוא את הפרק והסיכום גם אני יכולה.
אם הייתי מבינה לא הייתי שואלת
רציני כאילו? לקרוא את הפרק והסיכום גם אני יכולה.
אם הייתי מבינה לא הייתי שואלת
[8] תרגום. רש"י: הביא את המדרש ששואל כיצד רות באה חזרה אל נעמי ורק לאחר מכן ליקטה את השיבולים? הרי לכאורה היה צריך להיות כתוב בפסוק שרות באה אחרי שהיא ליקטה את השיבולים? אלא שהכוונה שרות חזרה למקומה כדי לסמן את השבילים שהיא תלך בהם כדי שהיא לא תלך לאיבוד. ר"י קרא: "ותלך" היינו שרות הלכה מנעמי, ואז היא באה אל השדה. פירושי בעלי התוספות: הכוונה שרות הלכה משדה אל שדה עד שהיא הגיעה במקרה אל השדה של בעז. "ותלך" בהיפוך אותיות "כלתו", כאשר יש רמז שרות תהיה כלתו של בעז. "ותבוא "בהיפוך אותיות "אבות", כאשר יש רמז שהיא הגיעה לכלל אבות (שהיא תוכל ללדת). בפירוש נוסף כתבו "ותלך", קודם רות הלכה לראות אם היא תמצא חן בעיני בעז ולאחר שהיא ראתה שהיא אכן מצאה חן בעיניו, רק אז היא באה וליקטה בשדהו. כמו כן הם הביאו בפירושם את המדרש שאומר שרות חיפשה אנשים שהיו הגונים כדי ללכת ולקצור איתם. הגר"א: רות ידעה שאם היא תלקט את השדה מההתחלה לסוף, היא תגיע אל סוף השדה כאשר היא מלאה בשיבולים, ולכן היא קודם הלכה אל סוף השדה והתחילה שם ללקט כלפי תחילת השדה. מלבי"ם: הכתוב מספר שרות לא הייתה צריכה ללכת מרחק גדול כדי לחפש שדה לליקטו השיבולים, אלא היא מיד מצאה את השדה של בעז. ר"א כהן צדק" כתוב "ותבוא" בכתיב מלא כדי לומר שרות ליקטה במשך ששה ימים אבל היא לא ליקטה בשבת.
[9] רש"י. פירושי בעלי התוספות: הביאו פירוש שבעז הפך להיות בעל קרי. "חלקת" פירושו שרות הייתה החלק של בעז בכך שהיא תהיה אשתו. בפירוש נוסף כתבו "חלק ת", בניה יהיו מלכים (חלק מלשון מלכות) בכל ארץ ישראל שהיא ארבע מאות פרסה. בפירוש נוסף כתבו שיש כאן רמז שמלכות בית דוד תתקיים עד כמעט מניין של "ונושנתם" (הגמרא אומרת שאם בני ישראל היו נשארים בארץ וחוטאים כמנין שנות "ונושנתם" לא הייתה להם כל תקנה ולכן ה' יתברך הקדים את הגלות בשתי שנים). אולם לא זכיתי להבין כיצד הדברים נכנסים ללשון הפסוק. מוהר"ם אלשייך: "ויקר מקרה" פירושו שרוחו של מחלון דבק ברות בדרך מקרה וגרם לה ללקט שיבולים בשדה של בעז. בפירוש נוסף כתב שהמקרה שקרה לבת של לוט קרה גם לרות. מלבי"ם: כאשר יש דבר שתלוי בכלל, ה' מלווה את האדם במעשיו. היות וגאולתה של רות נצרכת להקמת המלכות בישראל, ה' ליווה אותה וגרם למקרים להסתדר שהיא תגיע אל השדה של בעז. רינת יצחק: היות ורות עדיין לא התגיירה, צריך לומר שאומות העולם נמצאים תחת המזלות ולכן המזל הוביל את רות אל שדהו של בעז.
[10] תרגום. מלבי"ם: השימוש במילה "והנה" מורה שבעז בדרך כלל לא היה רגיל לצאת אל שדהו והיה זה מאת ה' שבדיוק באותו יום שרות הגיעה אל שדהו, יצא גם הוא לשם. עיין במילון אוצר מפרשי התנ"ך בביאור המילה "הנה".
[11] פירושי בעלי התוספות: כתוב "קוצרים" בכתיב מלא עם ו' כדי לומר שבעז לא היה בא אליהם בשנת שמיטה, אלא רק בשש השנים שמותר לעבוד את הקרקע. כמו כן כתבו שהקוצרים היו מלאכים (אם כי לא מצאנו זאת בחז"ל). בפירוש נוסף כתבו שכתוב ארבע פעמים לאורך הפסוקים "קוצרים" בכתיב מלא עם ו' משום שהקוצרים היו עובדים נאמנים שהרי הם לא דיברו עם רות בכלל למרות שהיא הייתה יפה מאוד או משו שהם היו נזהרים בכל ארבע מתנות עניים. כמו כן הסבירו את הברכה משום שהיה מנהג לברך את כל מי שקצר את השדה והשאיר מתנות עניים. בהסבר נוסף כתבו שבעז הזכיר את שם ה' והוא אמר לקוצרים שהם התכוונו לעשות מצווה בהשארת מתנות עניים, והם ענו לו שכוונתם הייתה כדי שתתברך השדה שלו. בהסבר נוסף כתבו שמי שהקוצרים רומזים לצדיקים שמקבלים את שכרם לאחר שהם זרעו ועשו מצוות, ואז יבואו גם גירי הצדק לקבל, והמלאך (בפסוקים רמוז בבעז) הממונה ישאל מיהם אותם גרים שמגיעים לקבל את שכרם למרות שהוא יודע מיהם.
[12] אבן עזרא. רס"ג: משמעות הברכה "יתן לכם ה' כח". מלבי"ם: הביא את דברי הגמרא בברכות סג,א שבעז ובית דינו שתיקנו שיהיו שואלים בשלום חברו בשם ה'. תקנה זו תוקנה דווקא באותו הזמן מכיוון שהיה זה דור ששופט את שופטיו ובית הדין רצה להטמיע בלב האנשים שה' רואה כל דבר שהם עושים. כמו כן מסביר המלבי"ם שזו הייתה הפעם הראשונה שמישהו נהג על פי תקנת בית הדין, משום שרק עכשיו הגיע בעז מבית לחם ונהג בפעם הראשונה לפי התקנה. אולם, עיין רשב"ם שהביא גם הוא את דברי הגמרא בברכות וכתב שאין זה פשוטו של מקרא. פירושי בעלי התוספות: בעז ידע שבגלל שהתבואה שלו, הוא לא יוציא שם שמים לבטלה ולכן הוא פתח "ה' עמכם", אך הקוצרים חששו שיזכירו שם שמים לבטלה ולכן הם קודם ענו "יברכך" לפני שאמרו את שם ה'. כנראה שצריך לומר בדבריהם שגם אם בעז לא היה מסיים את ברכתו, עדיין לא היה נחשב שהוא הוציא שם שמים לבטלה משום שהוא גרם לשם שמים לחול על שדהו. בהסבר נוסף כתבו שבעז אמר לקוצרים שאם הם נתנו מתנות עניים, אזי ה' יהיה עימהם, והם ענו לו שהם נתנו את כל המתנות ולכן ברור שה' יברך אותו. ר"א כהן צדק: בעז בירך את הקוצרים שהשמש לא תזיק להם כמו שנאמר "יומם השמש לא יככה" ובמזמור זה כתוב שורש ש.מ.ר שש פעמים, כדי לשמור אותם מקטב מרירי שהולך שש שעות ביום. כמו כן בעז פתח באמירת שם ה' והם סיימו את דבריהם בשם ה' כפי הדין שכאשר אדם אומר לחברו "שלום עליכם" חברו עונה לו "עליכם שלום".
[9] רש"י. פירושי בעלי התוספות: הביאו פירוש שבעז הפך להיות בעל קרי. "חלקת" פירושו שרות הייתה החלק של בעז בכך שהיא תהיה אשתו. בפירוש נוסף כתבו "חלק ת", בניה יהיו מלכים (חלק מלשון מלכות) בכל ארץ ישראל שהיא ארבע מאות פרסה. בפירוש נוסף כתבו שיש כאן רמז שמלכות בית דוד תתקיים עד כמעט מניין של "ונושנתם" (הגמרא אומרת שאם בני ישראל היו נשארים בארץ וחוטאים כמנין שנות "ונושנתם" לא הייתה להם כל תקנה ולכן ה' יתברך הקדים את הגלות בשתי שנים). אולם לא זכיתי להבין כיצד הדברים נכנסים ללשון הפסוק. מוהר"ם אלשייך: "ויקר מקרה" פירושו שרוחו של מחלון דבק ברות בדרך מקרה וגרם לה ללקט שיבולים בשדה של בעז. בפירוש נוסף כתב שהמקרה שקרה לבת של לוט קרה גם לרות. מלבי"ם: כאשר יש דבר שתלוי בכלל, ה' מלווה את האדם במעשיו. היות וגאולתה של רות נצרכת להקמת המלכות בישראל, ה' ליווה אותה וגרם למקרים להסתדר שהיא תגיע אל השדה של בעז. רינת יצחק: היות ורות עדיין לא התגיירה, צריך לומר שאומות העולם נמצאים תחת המזלות ולכן המזל הוביל את רות אל שדהו של בעז.
[10] תרגום. מלבי"ם: השימוש במילה "והנה" מורה שבעז בדרך כלל לא היה רגיל לצאת אל שדהו והיה זה מאת ה' שבדיוק באותו יום שרות הגיעה אל שדהו, יצא גם הוא לשם. עיין במילון אוצר מפרשי התנ"ך בביאור המילה "הנה".
[11] פירושי בעלי התוספות: כתוב "קוצרים" בכתיב מלא עם ו' כדי לומר שבעז לא היה בא אליהם בשנת שמיטה, אלא רק בשש השנים שמותר לעבוד את הקרקע. כמו כן כתבו שהקוצרים היו מלאכים (אם כי לא מצאנו זאת בחז"ל). בפירוש נוסף כתבו שכתוב ארבע פעמים לאורך הפסוקים "קוצרים" בכתיב מלא עם ו' משום שהקוצרים היו עובדים נאמנים שהרי הם לא דיברו עם רות בכלל למרות שהיא הייתה יפה מאוד או משו שהם היו נזהרים בכל ארבע מתנות עניים. כמו כן הסבירו את הברכה משום שהיה מנהג לברך את כל מי שקצר את השדה והשאיר מתנות עניים. בהסבר נוסף כתבו שבעז הזכיר את שם ה' והוא אמר לקוצרים שהם התכוונו לעשות מצווה בהשארת מתנות עניים, והם ענו לו שכוונתם הייתה כדי שתתברך השדה שלו. בהסבר נוסף כתבו שמי שהקוצרים רומזים לצדיקים שמקבלים את שכרם לאחר שהם זרעו ועשו מצוות, ואז יבואו גם גירי הצדק לקבל, והמלאך (בפסוקים רמוז בבעז) הממונה ישאל מיהם אותם גרים שמגיעים לקבל את שכרם למרות שהוא יודע מיהם.
[12] אבן עזרא. רס"ג: משמעות הברכה "יתן לכם ה' כח". מלבי"ם: הביא את דברי הגמרא בברכות סג,א שבעז ובית דינו שתיקנו שיהיו שואלים בשלום חברו בשם ה'. תקנה זו תוקנה דווקא באותו הזמן מכיוון שהיה זה דור ששופט את שופטיו ובית הדין רצה להטמיע בלב האנשים שה' רואה כל דבר שהם עושים. כמו כן מסביר המלבי"ם שזו הייתה הפעם הראשונה שמישהו נהג על פי תקנת בית הדין, משום שרק עכשיו הגיע בעז מבית לחם ונהג בפעם הראשונה לפי התקנה. אולם, עיין רשב"ם שהביא גם הוא את דברי הגמרא בברכות וכתב שאין זה פשוטו של מקרא. פירושי בעלי התוספות: בעז ידע שבגלל שהתבואה שלו, הוא לא יוציא שם שמים לבטלה ולכן הוא פתח "ה' עמכם", אך הקוצרים חששו שיזכירו שם שמים לבטלה ולכן הם קודם ענו "יברכך" לפני שאמרו את שם ה'. כנראה שצריך לומר בדבריהם שגם אם בעז לא היה מסיים את ברכתו, עדיין לא היה נחשב שהוא הוציא שם שמים לבטלה משום שהוא גרם לשם שמים לחול על שדהו. בהסבר נוסף כתבו שבעז אמר לקוצרים שאם הם נתנו מתנות עניים, אזי ה' יהיה עימהם, והם ענו לו שהם נתנו את כל המתנות ולכן ברור שה' יברך אותו. ר"א כהן צדק: בעז בירך את הקוצרים שהשמש לא תזיק להם כמו שנאמר "יומם השמש לא יככה" ובמזמור זה כתוב שורש ש.מ.ר שש פעמים, כדי לשמור אותם מקטב מרירי שהולך שש שעות ביום. כמו כן בעז פתח באמירת שם ה' והם סיימו את דבריהם בשם ה' כפי הדין שכאשר אדם אומר לחברו "שלום עליכם" חברו עונה לו "עליכם שלום".
מצרף לך אתר ממנו לקחתי את המידע.
^^אם תקראי הכול תמצאי גם את התשובה לשאלה שלך.
שואל השאלה:
אהה באמת?
אז תרשום לי ותחסוך לי שעה לקרוא ולהבין
אהה באמת?
אז תרשום לי ותחסוך לי שעה לקרוא ולהבין