ביישנים לשעבר כנסו

התחלתי להגיד לעצמי למה שתהיה ביישן אתה עוד ילד תשתחרר ותעשה מה שאתה רוצה
מי הם האנשים שישפטו אותך על כך הם סתם קנאים ותשים עלייהם זין ותעשה מה שאתה רוצה
ותהנה מהחיים שאתה חיי כי חיים רק פעם אחת ואין שנייה לבזבז

זה לא לשים פס על האחרים זה פשוט לדעת לאהוב את עצמך. זה נשמע כזה קלישאתי אבל זה נכון

תחשבי על זה שברגע שאת שלמה עם עצמך שום דבר לא יכול לגרום לך להתבייש

תצאי מהאזור הנוח שלך ככה תצליחי להשיג ביטחון עצמי

מה שקובי סוויסה אמר - לצאת מאזור הנוחות. אני צברתי בטחון כי במחוייבות האישית שלי הייתי צריך לדבר עם אנשים שאני לא מכיר והיו מאוד שונים ממני. בגלל שזה היה כל כך לא קל זה עזר לי

שואל השאלה:
תאמת שניסיתי לצאת מאזור הנוחות ועכשיו אני יותר משתתפת בשיעור , איזה עוד דברים לעשות כדי לצאת מאזור הנוחות?

לשעבר הייתי ממש ילדה בשיינית
ברמות שזה הגיע לשזה שהיו מגיעים אורחים אליי הביתה אז הייתי רצה להתחבא איפשהו, אין לי באמת דרך להסביר איך אני כבר לא ביישנית אבל אני פשוט אומרת מה שצריך בלי לחשוב יותר מדי וזה פחות או יותר מה שעשיתי

תעשי כל מה שמרגיש לך לא נוח לעשות לא משנה כמה לא נוח זה מרגיש ואל תפחדי מלפדח את עצמך כי אנשים ישכחו את המעשה שעשית תוך יום או יומיים

לדוגמה אם את מדברת אם מישהו וזה לא הלך לך אז זה לא נורא העיקר שיצאת מאזור הנוחות שלך

אני עדיין ביישן וחבר ביטחון ואני מקווה שבעתיד זה ישתנה

התחלתי להבין שלא באמת אכפת לי מה אנשים חושבים עליי והם יכולים להכנס לתחת של עצמם מצדי

תביני שבסופו של דבר החיים יגמרו ומי כבר יזכור אותנו אז אל תפחדי להגיד דברים ולהביע דעה מקסימום לא יחשבו כמוך הם יכולים להתמודד עם עצמם זה החיים שלך ואת יכולה לעשות מה שאת רוצה בהם כל עוד זה לא פוגע באחרים

כי הפסקתי לחשוב מה הם חושבים שאני חושבת..
זה מגוחך עכשיו אני מלכת השכבה
נגיד אומרים אליי שאני פיל אני לא נעלבת בכלל אפילו זה מצחיק
את לא באמת פיל..

אני עדיין לפעמים ביישנית אבל כמעט ולא, וזה שינוי ענק ממה שהייתי פעם.
תנסי להבין קודם כל ממה את מתביישת, מאיפה זה מגיע? נגיד אצלי זה הגיע שפחדתי שישפטו את מה שאני אומרת.
הפיתרון הוא דיי ברור, להפסיק לפחד מזה. איך עושים את זה? חושבים על למה בכלל אכפת לי שישפטו? אם יש לי משהו לומר אז אני אומר אותו, הריי כל מה שיוצא לי מהפה שאני עומדת מאחוריו מייצג *אותי*. אם למישהו לא בא טוב מה שאני אומרת סימן שהוא ואני לא נועדנו להיות חברים והכל בסדר, לא כולם יחבבו אותי אבל לא חסרים לי אנשים שכן.
בהתחלה זה קשה, אז אין ברירה חוץ מלאלץ את עצמך להגיד את דעתך מול אנשים גם אם זה מפחיד בטירוף וגם אם זה הדבר האחרון שבא לך לעשות, סופרים עד 3 בראש ופולטים את המשפט. אחריי שזה עובר ורואים שהכל בסדר מרגישים יותר בנוח ויותר ביטחון לעשות את זה שוב. סופרים עד 2 ומשפט! ושוב סופרים עד 1 ומשפט. ואז זה יתחיל לבוא לבד. רק תזכרי ש"מה אכפת לך שישפטו" תוך כדי וזהו בגדול

כי הסתכלתי על ילדים אחרים ביישנים בסביבה שלי וילדים כן ביישנים בסביבה שלי והבנתי שאם אני ביישנית כי אכפת לי מה חושבים עלי אז הביישנות יוצרת לי את הרושם הרע.
כי כשהחלטתי להתעלם ולעשות מה שבא לי היה לי יותר כיף ואנשים פחות שפטו אותי (כי ביישנות זה נראה קצת מוזר לחלק).
אבל עם אנשים שאני לא מרגישה בנוח בחברתם אני עדיין ביישנית

זה היה קשה אבל פשוט הבנתי שלהסתתר מאנשים זה מפגר כי חיים פעם אחת ובשנייה שהתחלתי להראות את עצמי יותר ואנשים התחילו להעריך ולהעריץ אותי עלה לי הביטחון

אני פשוט הפסקתי לפחד ממה שיהיה והפסקתי לפחד מאנשים וגם הפסקתי לקחת ללב כל מה שאומרים עלי כי תמיד לא משנה מה תעשי אנשים תמיד ידברו אבל זה לא נכון והכי חשוב התחלתי לעשות מה שבא לי בלי לפחד ממה יגידו או יחשבו עלי

אני פשוט התחלתי להרגיש יותר טוב עם עצמי אחרי שירדתי במשקל שלי וזה נתן לי יותר ביטחון וגם שנת קורונה הרבה יותר פשוט לדבר ולהכיר דרך התכתבויות או מהדיסקורד וזה

האמת שאצלי זה ממש הפוך, פעמיים הייתי האדם עם הכי הרבה ביטחון בבית הספר ועכשיו אני לא מסוגלת להוציא מילה מלבד עם ילדים מהכיתה שלי

לווא דווקא הפסקתי להיות ביישן, אלא יותר נפתחתי לאנשים. דבר אשר גרם לי להיות יותר פתוח בכללי. הזמן עושה את שלו.

התגובה הראשונה היא "הבנתי שאני לא מרכז העולם, ולא כולם מסתכלים עליי". אני עשיתי ההפך. שמתי את עצמי במרכז העולם, גרמתי לכולם להסתכל, התחלתי להנות מצומת לב והבנתי לאט לאט מה אני שווה וכמה מדהימה אני.

אמרתי לעצמי שלמה אני צריכה להיות ביישנית ולהסתיר את עצמי?
למה אנשים אחרים יכולים לנצל אותי ולדרוך עלי בגלל שאין לי אומץ לומר להם להפסיק?
מפה לשם התחלתי בית ספר חדש וזה עזר לי להראות את עצמי כמלאה בביטחון עצמי במפגש הראשון:)

הביישנות תמיד נשארה בי במובנים מסויימים והיא צצה לפעמים גם כשלא "קראתי לה" אבל אני מניחה שצברתי הרבה מאוד בטחון עצמי,
לדוגמה פעם לא דיברתי מילה במשך שנים עם הדודים שלי רק מביישנות, התעלמתי לחלוטין.
אני חושבת שפשוט אמרתי לעצמי שחיים רק פעם אחת וחבל לפספס הזדמנויות לאושר רק בגלל פחד עצמי.

אני פשוט הבנתי שאם אני אמשיך בדרך הזאת אני באמת לא אגיע לשום מקום
הכי קלישאה אבל הכי נכון

אבל קחי בחשבון שהביטחון העצמי לא בהכרח כל כך גבוה גם אם זה נראה

אין כזה דבר להפסיק להיות ביישן. אם מישהו "מפסיק להיות ביישן" זה כנראה רק חוסר ביטחון שהיה לו. אני ביישנית כבר מגיל ממש קטן וזה פשוט באופי שלי ואני לא מרגישה שאני יכולה לשנות את זה

הייתי ביישן כי תמיד חשבתי שישפטו אותי אבל הגעתי לאינסטגרם יחסית אנונימי והתחברתי עם הרבה אנשים וככה הפסקתי להיות ביישן גם במציאות

הבנתי שלא כולם שופטים את הדברים הכי קטנים שבי.
שלא לכולם אכפת אם עשיתי טעות.
שלכולם יש דברים אחרים לעשות חוץ מלהתרכז רק בי.
וכן אני עדיין קצת ביישנית.
לא מעלה תמונות לאינסטגרם.
לא מדברת לפעמים.
ושאני צריכה לדבר עם בן אדם זר שאני בכלל לא מכירה? אני נלחצת רצח.
אבל אלה החיים.
ואי אפשר להישאר ביישנית כל החיים.
אז אני מתחילה למלצר.
ומקווה שאני כבר לא אהיה ביישנית.

כמו התגובה הראשונה
פשוט עושה מה שבא לי גם וזה משתחרר

לול לא הפסקתי
אני בעקרון לא ביישנית, פשוט אכפת לי ממה שחושבים עלי הרבה יותר מדי.
הפסקתי להיות ביישנית כשפתחתי ביטחון עצמי. פיתחתי אותו בשתי דרכים:
1. בכיתה ו עברתי חרם. פיתחתי ביטחון עצמי מזויף בשביל שיפסיקו לדרוך עלי (תכלס הכל הצגה כי אני יכולה למנוע מעצמי דברים בגלל המחשבה של מה אנשים יגידו)

2. ההורים שלי לקחו אותי למעיין טיפולים אנרגטים כאלה שעזרו לי לעמוד על שלי. אל תצחקו ההורים שלי אמרו שהיה שינוי מטורף (גם אח שלי היה שם וגם לו היה שינוי)

אז כן זה פשוט לא לפחד להיות נוכח כזה

שפוט התחלתי לסיים זין

לאדעת פשוט שמתי לב שלא יוצא מזה כלום ושאני רק מפסידה מזה אם זה תמיד להיפתח ברגע האחרון ואז איל אומרים בסוף תמיד כיף וזה התחיל לגרום לי לראות שאני מפסידה הרבה ואז התחלתי לחשוב עם עצמי כאילו למה באמת אני מתביישת וזה היה כאילו ממה אנשים יחשבו ואז וואלה אמרתי לעצמי כאילו תמיד יהיה לא שים מה להגיד ולחשוב אז לא אכפת לי . אממ וזהו נראה לי אבל אני עדיין עובדת על זה סוג של כאילו אני כבר לא כ"כ ביישנית

קודם הבנתי שאם אני רוצה להינות עד הסוף מהחיים כדאי לי פשוט להיות אני ושלא יהיה אכפת לי מה אחרים חושבים על כל דבר שאני עושה
זה קשה אבל זה שווה את זה
וגם הלכתי למטפלת באומנות והיא ממש פתחה אותי
ואני כותבת גם יומן אישי כל החיים וגם זה מאוד עוזר לי להתגבר על דברים
וצריך גם פשוט חברים אמתיים עם כמה שזה קיטש
אני עדיין ביישנית אבל הרבה פחות

החלטתי שאני מפסיק למחוק הודעות בוואטסאפ ואם כתבתי עם שגיאת כתיב בטעות לא לתקן ובכללי לנסות כל פעם לצאת קצת מאזור הנוחות ולאט לאט רואים שיפור

איך שהוא יצאתי מאיזור נוחות שלי התחלתי לצאת יותר ולהיות עם אנשים אחרים
פשוט הייתי אני עשיתי צחוקים בלאגן ודיברתי גם לא הייתי עד כדי כך ביישנית פשוט הייתי סוגרת את עצמי משום מה ואיך שהוא זה יצא שאני שנהייתי ככה והיו תקופות שהייתי קצת חסרת ביטחון כי הרגשתי ששופטים אותי כל הזמן.

הבנתי שלא כולם מסתכלים עליי וזה בסדר אם אני טועה כי כולם טועים

את חייה פעם אחת תחיי את החיים שלך בדרך שאת
רוצה זה עזר לי מאוד נגיד העבודה שאני עומדת למות אז חמה שאני אחייה לא כמו שאני באמת רוצה? וגם תזכרי שלאנשים לא אכפת

הבנתי שבורא עולם ברא את כולם - כולנו שווים - אין לי מה לפחד או להתבייש ממישהו - ואף אחד לא יותר טוב ממני

וואי תאמת תוך כדי שרשמתי תשובה פתאום הלכתי אחורה והבנתי שבחיים לא הייתי בישנית, כאילו בכיתה ב' עשו עליי חרם, אבל לא כי הייתי בישנית כי הייתי מפריעה לילדים ממש ואף אחד לא סבל אותי כי לא הייתי מפסיקה לדבר אף פעם בשיעורים והייתי מנסה לגרום לילדים לדבר איתי למרות שהם לא רצו ולא הבנתי את הרמז.
כבר מהגן הייתי הילדה הבעייתית זו שהולכת מכות ותמיד הושיבו אותי בפינה לחשוב על המעשים שלי...

אף פעם לא הייתי ביישנית כי לעולם לא באמת עניין אותי מה אנשים חושבים.
בסופו של דבר גם אם הם חושבים משהו זה נשאר רק בגדר מחשבה רוב הזמן, רוב האנשים לא יבואו ויגידו לך "שומע אתה שמן" או "שומע יש לך פרצוף מכוער".
רוב האנשים ישאירו את זה במחשבות שלהם אלא אם כן הם חסרי טאקט ואז כשזה קרה לי באתי לאותו אדם ואמרתי לו "עוד פעם אחת אני שומעת שאתה מדבר עליי אני נשבעת לך שאני אדקור אותך"
אמ שמעו לא באמת התכוונתי לזה, הייתי בכיתה ז' והוא היה ערס שהבנתי שרק ככה אני יכולה לדבר איתו, חברים אמרו לי איך לא פחדת וזה כי הוא חלק מחבורה כזו, אבל שמעי מאז הוא לא דיבר עליי שוב בחיים ויתייחס אליי בכבוד.


ברגע שתעמדי מולם את תקבלי את הכבוד שמגיע לך.
תמיד תחשבי לא רק שאת שווה להם שאת יותר טובה מהם. ואז הם יתחילו לראות אותך כמו שמגיע לך.


או אולי זה בגלל שאני מזל אריה וזה ידוע שאנחנו מנהיגים מלידה, חחח לא סתם זה בצחוק אבל באמת, כלב שהולך עם הזנב בין הרגליים הרבה יותר קל לזנק עליו וללכוד אותו מאשר כלב שנוהם לעבריך ומאיים לנשוך אותך.
ורוב האנשים לא היו רוצים לקחת את האתגר של ללכוד כלב נוהם שעומד לנשוך.

כי הלכתי למכינה קדם צבאית.
ושם עזרו לי, ועשיתי ממש עבודה עצמית, והבנתי שהביישנות נובעת מדברים כואבים וקשים שלא ציפיתי להם.
היה קשה אבל שמח שזה מה שהיה, כי עכשיו אני גאה בעצמי (לשם שינוי)

כי אתה לא יכול להשתנות גם ככה אז אתה צריך ללמוד לאהוב את עצמך בשלב כלשהו

כמה שיותר אינטראקציה וניסיון עם אנשים

אני לא דובר עברית

הייתי בילדות ועשיתי שינויהעם עצמי בגיל 18 ותפסתי ביטחון

כי רציתי להראות את הקול שלי, רציתי להתפרק במגרש, רציתי וזה מה שהעלים לי את הביטחון, הרצון שהוא כבר לא יהיה כאן איתי

התחלתי לשדר ביטחון עצמי גם אם זה לא נכון ואיכשהו הגעתי לזה שבסוף כן יש לי בטחון עצמי והרבה

מה זה ביישנים לשעבר

וואי זה היה תהליך לקח לי שנים,כל החיים שלי הייתי ביישנית,ובגיל 13 בערך הלכתי לפסיכולוגית כי באמת כמעט ולא נפתחתי לא אחת ולא דיברתי עם אף אחד, והייתי בערך חצי שנה,זה עזר לי קצת אבל באופן מינורי,ואז ואז בכיתה ט בערך התחלתי ללכת לסוג של תרפיה באמנות עם מטפלת כזאת,והייתי אצלה במשך שנתיים, ובאמת בשנתיים האלה פרחתי,התחלתי להיפתח,ובאמת נפתחתי עם המטפלת הזאת ברמות וגם התחיל לי לעלות לי הביטחון,ובחופש הגדול בין כיתה י ליא,הספקתי ללכת עלייה כי כבר לא הייתי צריכה,כי באמת דיי יצאתי מהביישנטת שלי,אני לא יכולה להגיד לך שהביישנות לגמרי מאחורי ואני כרגע לא ביישנית בכלל,אבל אני יכולה להגיד לך, שעכשיו,בגיל כמעט 18 שהביישנות עברה לי ב70,80 אחוז

ואו אני אפילו לא זו שרשמה את השאלה, ואני ממש מתרגשת מטירוף מהשינוי פה שאנשים עברו ועוזרים לה !!! אתם אלופים, ואתם עוזרים גם לי.
אין עליכם, אני מבטיחה שבזכותכם אני באמת מפסיקה לחשוב מה אנשים אחרים יחשבו עלי!!! ועושה מה שבאלי. אני גם ביישנית וגם יש לי חוסר בטחון אמנם פחות מבעבר אבל ואו איך עזרתם לי . אז תודה לכם (; ולא אני לא שואלת השאלה חח

בכיתה אלף ילד אחד הזמין אותי לשחק כדורגל איתו ועם עוד כמה ילדים שיחקתי איתם צברתי ביטחון עצמי שיש לי חברים היום הילד שהזמין אותי לשחק כדורגל הוא החבר הכי טוב שלי וגם אני חושב שפשוט גדלתי אז זה עבר עם הזמן

תתרחקי מחברים רעילים ותוודאי שאת יודעת מי את.