פריקה, זה הולך להיות ארוך.

טוב אני חייבת לפרוק.
אני חוזרת ביום חמישי לבית ספר אחרי מלא זמן ואין לי בכלל חברים אפילו לא אחד, ואני גם חושבת שיש לי חרדה חברתית, אני כל הזמן חושבת מה חושבים עליי וזה מנהל אותי, אני לא חושבת שזה מחוסר ביטחון עצמי כי אני כן חושבת שאני נראת טוב וכל זה, ואני גם לא בדיכאון או משהו אני עדיין אופטימית, אני בסהכ הכל רוצה רק חברה אחת זה הכל ושארגיש איתה בנוח ולא אתבייש או משהו.
בקיצור אני צריכה להתחיל הכל מאפס, זאת כיתה חדשה, כאילו פשוט ערבבו את השיכבה משנה שעברה.
וכולם בכיתה כבר מכירים וחברים כאילו משנה שעברה, חוץ ממני, נורא קשה לי להכיר ולדבר, יש לי חרדה חברתית וזה משפיע עליי ברמות.
אני לא יודעת איך אני אמורה להכיר אותם, כאילו לכולם שם יש כזה חברה הכי טובה וכל זה, ולי אין אף אחד אז בואו זה קשה ברמות, כבר שנה אם לא יותר שלא נפגשתי עם אף חברה זה בטח נשמע נורא, כי זה נורא, וכאילו כבר שכחתי איך אני אמורה להכיר וכל זה, גם שנה שעברה לא בדיוק היו לי מלא חברות אבל הייתה לי חברה אחת , עזבו שהיא הייתי מזויפת רצח, אבל לפחות הייתה לי חברה ולא הייתי לבד בהפסקות, עכשיו אנחנו כבר לא חברות.
אני לא יודעת איך אני אמורה להכיר את הבנות בכיתה מה כאילו פתאום להדחף להן, זאת כלכך לא אני אני ביישנית ברמות ולא יודעת מה לעשות.
כבר היו לנו במשך השנה הזאתי כבר כמה מפגשים, והייתי לבד, כולן כבר הכירו.
בקיצור מה שאני באה להגיד זה שאני לא יודעת איך להתגבר על החרדה כי שאני ברגע האמת אני משתתקת וזה נורא, סליחה על החפירה אני שומרת הכל לעצמי והייתי חייבת לפרוק ולספר על זה.
אבל בעזרת ה' הכל יהיה טוב עדיין יש בי תקווה.