אני קורסת לימודית ונפשית.

אני כבר לא מצליחה לעמוד בקצב של השיעורים,התחלתי כיתה ז השנה ואני לא יודעת כלום במתמטיקה כי המורה לא נותן לנו חומר ורק צוחק ומסתלבט עם ילדים אחרים בשיעורים, אני מנסה להתמיד ולנסות אבל אני כבר בפיגור מטורף אחרי כולם בקטע שאני לא מבינה כלום
אני כבר הגעתי למצב שאני בוכה רק מזה שאני קורסת
יש לי חרדה חברתית מאובחנת על ידי איש מקצוע ומכריחים אותי לפתוח מצלמה
אני לא מסוגלת לפתוח מצלמה,עד עכשיו אני סובלת מזה ואני רוצה לבקש מהמחנכת אבל זה מביך אותי ברמות ואני לא ממש יודעצ מה להגיד
המצב הנפשי שלי לפני היה לא טוב בכלל והלכתי לפסיכולוג אבל בגלל שלא היה לי קל להיפתח ועד שאני מתחילה ההורים שלי מוציאים אותי אז אני עוזבת בראשון הזה לפסיכולוג/ית אחרים ואני לא רוצה
אני במצב זוועתי,בכל המבחנים שלי לא הצלחתי ונכשלתי וזה ל*תיכון* אז כל החיים נתלים על הבגרות והתיכון ואני לחוצה וחרדתית ברמות בגלל זה
קשה לי נפשית וחברתית לא התחברתי לאף אחד חוץ מילדה אחת וגם היא מסננת אותי ולא מתייחסת אליי אני לא סומכת על אף אחד ואני כבר לא מסוגלת לעשות כלום
הסגר כבר גרם לי לשגעון ואני קורסת
סליחה שזה ארוך אני יושבת ופשוט בוכה בזמן שאני כותבת כן טוב זה לא מעניין אף אחד בכלל
בבקשה אל תמחקו לי,כאב לי נפשית לכתוב את זה