למה רגרסיה אינסופית היא בלתי אפשרית?

מצרף מאמר של ד"ר הרב מיכאל אברהם בנושא (בלי קשר-ממליץ לקרוא דברים שלו, נחשפתי אליו לא מזמן והוא מעולה).

שואל השאלה:
אני לא מסכים איתו; הוא אומר שמשהו שלא מוגדר עד הסוף הוא לא בסיס איתן, אך עדיף לתת תשובה לא שלמה מאשר תשובה שלמה ללא הוכחה.

מושג בלתי מוגדר לא יכול להיות תשובה בשאלה כלשהי, חלק מההגות של יום, לוק ובייקלר (בעיקר האחרון) שנשענו על המושג 'אידיאה' אך לקו באופן הסברתו, טעות שככל הנראה על פי חלק מהקיצונים שבתקיפתם הובילה לטעויות באקסיומות הבסיס שנשענו על המושג ועל כן גם מפילות את ההגות הנוכחית.
אם אין משמעות מוגדרת אז אי אפשר להשתמש בזה כטענה.

"בתורתו של קנטור מדובר על האינסופים כיישים קונקרטיים ועל כך התעוררה ביקורת. דומני שהוא לא מגדיר אינסופים אלא עוסק ביחסים ביניהם ומניח שהם קיימים. אבל כשמנסים להגדיר אותם נקלעים לסתירות או לפחות לפשר עמום. במישור הפילוסופי די לנו בכך שהפשר הוא עמום כדי לטעון שאין בטענה שמכילה אינסוף משום הצעת אלטרנטיבה ממשית" (עוד חלק מתושבתו של הרב).

עוד בעיה שנוהגים לציין בקשר לאי התכנות של רגרסיה סיבתית אינסופית היא ששרשרת כזו צריכה ללכת בזמן אינסופי אל העבר ואילו זמן אינסופי אינו אפשרי (ראיה לכך היא ההווה).

שואל השאלה:
למה מושג המוגדר באופן חלקי לא יכול להיות תשובה? אם תשאל אותי מה השעה וכל שאדע רק ש"יכולה להיות שלוש" תשובה זו תהיה עדיפה מניחוש מלא ביטחון - אמנם מבוסס אך חסר הוכחה חד משמעית. בנוסף, הקונספט של זמן הוא לא מובן מאליו...

הטענה היא שרגרסיה אינסופית מניחה קיום של אינסוף אקטואלי/ קונקרטי, ומפני שאינסוף אקטואלי/ קונקרטי הוא מן הנמנע (הוא מביא לסתירות ואבסורדים), גם רגרסיה אינסופית היא מן הנמנע.


icecreambb, לגבי הטענה לאי-אפשרות של זמן אינסופי, כמו שנמצא אצל קאנט בביקורת התבונה הטהורה ובגרסת הטיעון הקוסמולוגי של הכלאם כפי שנוסח על ידי קרייג - הלוא מיכי אברהם בעצמו הציג תירוץ (דומני שגם הפיזיקאי לורנס קראוס אמר את זה): בנוגע לזמן מדובר באינסוף פוטנציאלי ולא קונקרטי.

אך אנחנו מדברים על מושג הרבה יותר מעורפל.
זה שווה לכך שאשאל אותך מה השעה ותענה לי "יכול להיות שx ויכול להיות שלא", זה מושג לא מספיק בהיר כדי להוות אלטרנטיבה רצינית לשרשרת סיבתית סופית.

אם אתה מניח זמן כשינוי העובר על החומר אתה גם מניח אוטומטית את תחילתו של החומר (אם החומר היה אינסופי אז כבר היו חלים בו השינויים כולם כי יש לו אינסוף לחוות אותם, מכיוון שקיים בו שינוי עדיין אז זה מחייב את היותו סופי [בנוסף כל תולדה של החומר מחייבת גורר חיצוני, אם כל חומר הוא תולדה לסיבה חומרית אחרת אז לא היה חומר משום שכולם תלויים באיזור כלשהו שבו חומר גרר ללא גורר), אם אתה מגדיר זמן כמשהו אובייקטיבי חיצוני אז כבר הסברתי למה הוא לא ייתכן להיות אינסופי.

שואל השאלה:
אילו סתירות הוא מביא עימו?

אורות מאפל
אבל ד"ר לא מתבסס על הסבירות שבהתכנות טיעון הקוסמולוגי?

שואל השאלה:
אבל החומר הוא לא אינסופי, אלא שרשרת הסיבות לטענתי.

איזה ד"ר? מיכי תומך בגרסה הסיבתית של הטיעון הקוסמולוגי, הוא דוחה את העבר האינסופי של היקום בגלל בגלל שהוא גורר אינסוף סיבות.

שואל השאלה:
מה הבעיה באינסוף סיבות?

כי זה מניח קיום של אינסוף קונקרטי שלא יכול להתקיים (לטענת הדוחים).

שואל השאלה:
אבל למה הוא לא יכול להתקיים?

אנונימי
אבל שרשרת הסיבות לטענתך היא מטריאליסטית שמורכבת רק מסיבות ותולדות גשמיות, לא? אם כן תקן אותי.

אורות מאפל
אז על סמך מה הוא מבסס אי התכנות של אינסוף סיבות? על אנטינומיות במושג של האינסוף?

שואל השאלה:
מטריאליסטית לגמרי, כן.

אני צריך לחזור עוד פעם על מה שכתבתי? המתנגדים טוענים שהוא מביא לסתירות ואבסורדים מסוימים, מיכאל אברהם שצוטט למעלה מביא את המלון של הילברט כדוגמה למוזרות של האינסוף האקטואלי.



icecreambb, עיין במחברת 2 המצורפת בקישור:

^איזה תותח הוא, סתם מהתעניינות.. יש לך סתירה לדברים שהוא אמר שם?

הייתי אומר אי־הסכמה ולא סתירה לגבי חלק מהדברים.

שואל השאלה:
לא לחזור על עצמך, להרחיב; מהן הסתירות?