אני חותכת ומחר אנחנו נוסעים לאילת ואני מפחדת שההורים שלי יגלו, (תקרא בפירוט)

להגיד לאמא שלך. לקבל עזרה. וכמה שיותר מוקדם יותר טוב.

הכי טוב זה לספר לפני אבל אם את לא מרגישה בטוחה לומר כי אני מניחה שאת יודעת את זה אהל את יכולה לקחת חולצה ארוכה דקה וצמודה ממש שאפשר למדוד מעליה

שואל השאלה:
אני מפחדת להגיד לאמא שלי, אני מפחדת שהיא תכעס עליי או משהו כזה

לחתוך זה לא פיתרון לטווח הארוך.
צריך להתמודד עם הכאב וללמוד איך כדי להפחית אותו. אין דבר שחשוב להורים שלך יותר ממך ומהבריאות שלך. גם אם תכעס זה יהיה נטו מדאגה ואהבה.
תני למי שאוהב אותך לעזור לך להתמודד ולהחלים!:)
מניסיון לצערי

הי יקרה
כתבת פוסט קצר, ושאלת בו שאלה מאוד קונקרטית אך היא יכולה לטמון בחובה כל כך הרבה.
את חוששת מאיך אימך תגיב אם תגלה שאת פוגעת בעצמך , ואני משערת שהחשש מכך מסעיר אותך במיוחד וגורם לך לחוש חוסר בטחון וחוסר אונים משמעותיים.
אני לא יודעת מה בדיוק גורם לך לעשות את הפעולה הזו,
לפעמים, הכאב שחותך ופוצע את הלב, כה בלתי אפשרי, עד שנדמה שרק כאב פיזי, צורב, מדמם, יוכל במעט להשכיח את השבר הנפשי
ואולי הלב מבפנים מרגיש מדמם, אך איש לא רואה זאת ולא מושיט יד, עד שהדם לא חיצוני וזורם על הידיים. אולי כך מישהו יבחין, יעזור
ובכל זאת, בחרת לכתוב על כך כאן בפורום שנמצאים בו אנשים רבים, אולי מתוך תקווה אחרונה שמישהו יעצור מול השאלה שלך, ויזהה את הרגשות שנמצאות מאחורי המילים עצמן.
אני מאוד דואגת לך
אם משהו מהדברים שכתבתי נשמעים לך נכונים לגביך, זו התמודדות שלא כדאי להיות בה לבד.
יקרה, אני מתנדבת בעמותה שנקראת סה"ר- סיוע והקשבה ברשת, באתר שלנו תוכלי למצא מידע רב באשר להתמודדויות נפשיות וגורמי סיוע בקהילה. בנוסף, אני רוצה להזמין אותך אל הצ'אט שלנו, צ'אט אישי ואנונימי לגמרי, דרכו אפשר להתכתב עם אחד מאיתנו המתנדבים. נשמח ממש להיות שם איתך ועבורך להקשיב, לתמוך ולנסות לסייע בכל דרך שרק נוכל. אם תרצי, נחכה לך באתר שלנו: https://sahar.org.il/help
שלך, מכל הלב, מתנדבת סה"ר.