6 תשובות
היי:)
קודם כל הכי חשוב להיות כנה עם עצמך ולעשות תמיד מה שמרגיש לך הכי נכון,
את הכי יכולה לעזור לעצמך
ברגע שתאהבי את עצמך ותחזקי את עצמך ברגעים הכי קשים שלך את תהיי יותר ויותר חזקה,
לגבי טיפול פסיכולוגי
יכול להיות שהיא פשוט לא מתאימה לך
אותי כדאי לנסות ללכת למישהי אחרת שתרגישי שיותר מבינה אותך ותרגישי בנוח לספר לה הכל
ותזכרי שבטיפול פסיכולוגי את צריכה להיות אמיתית ופתוחה ולא לנסות להרשים
כי את מגיעה כדי לקבל עזרה
תנסי קודם לשנות לפני שאת הולכת על משהו כמו אישפוז כי זה לא באמת יקח את הכאב והחרדות
האנשים שבאמת אוהבים אותך יסלחו לך הכל אם תהיי אמיתית וכנה איתם ותסבירי להם שאת לא רוצה לפגוע בהם בשום צורה ושאת מצטערת שהחרדות והקשיים שלך יצאו עליהם לפעמים
לגבי התואר רק את יודעת אם זה משהו שאת באמת רוצה ומעניין אותך,
פשוט תרדפי אחרי הדברים הטובים בחיים עד שהדברים הרעים יעלמו...
קודם כל הכי חשוב להיות כנה עם עצמך ולעשות תמיד מה שמרגיש לך הכי נכון,
את הכי יכולה לעזור לעצמך
ברגע שתאהבי את עצמך ותחזקי את עצמך ברגעים הכי קשים שלך את תהיי יותר ויותר חזקה,
לגבי טיפול פסיכולוגי
יכול להיות שהיא פשוט לא מתאימה לך
אותי כדאי לנסות ללכת למישהי אחרת שתרגישי שיותר מבינה אותך ותרגישי בנוח לספר לה הכל
ותזכרי שבטיפול פסיכולוגי את צריכה להיות אמיתית ופתוחה ולא לנסות להרשים
כי את מגיעה כדי לקבל עזרה
תנסי קודם לשנות לפני שאת הולכת על משהו כמו אישפוז כי זה לא באמת יקח את הכאב והחרדות
האנשים שבאמת אוהבים אותך יסלחו לך הכל אם תהיי אמיתית וכנה איתם ותסבירי להם שאת לא רוצה לפגוע בהם בשום צורה ושאת מצטערת שהחרדות והקשיים שלך יצאו עליהם לפעמים
לגבי התואר רק את יודעת אם זה משהו שאת באמת רוצה ומעניין אותך,
פשוט תרדפי אחרי הדברים הטובים בחיים עד שהדברים הרעים יעלמו...
1.תלוי במצב שלך זה רק את יכולה לדעת זה תמיד ידרוש עבודה עצמית
2.את יכולה לפרוש אבל תחליפי למישהי אחרת ו3 חודשים זה לא מספיק זמן זה תהליך
3.לאזור אומץ ולהבין שזה יעזור לך את יכולה לבקש ממנה גם לא לספר על זה להורים כמובן
4.תדברי על זה עם הפסיכולוגית שלך ותראי לאיזה החלטה הגעתם אני חושבת שכל עוד המצב לא רע ממש לא כדאי אבל תראי מה היא מציעה.
5.אולי ואולי לא ואת צרכה להבין את זה וגם אם יסלחו זה לא אומר שהם ירצו לחזור להיות חברים שלך אבל למען הכבוד כדאי לבקש יכול להיות שגם הכל יהיה טוב אחר כך תראי כבר מה יקרה.
6.לא כדאי תראי שנה הבאה איך את ותחשבי כרגע לא אם המצב הנפשי רע כדאי להתמקד בבריאות הנפש
7.אני לא מומחית אז תסתמכי על כל מה שאמרתי
2.את יכולה לפרוש אבל תחליפי למישהי אחרת ו3 חודשים זה לא מספיק זמן זה תהליך
3.לאזור אומץ ולהבין שזה יעזור לך את יכולה לבקש ממנה גם לא לספר על זה להורים כמובן
4.תדברי על זה עם הפסיכולוגית שלך ותראי לאיזה החלטה הגעתם אני חושבת שכל עוד המצב לא רע ממש לא כדאי אבל תראי מה היא מציעה.
5.אולי ואולי לא ואת צרכה להבין את זה וגם אם יסלחו זה לא אומר שהם ירצו לחזור להיות חברים שלך אבל למען הכבוד כדאי לבקש יכול להיות שגם הכל יהיה טוב אחר כך תראי כבר מה יקרה.
6.לא כדאי תראי שנה הבאה איך את ותחשבי כרגע לא אם המצב הנפשי רע כדאי להתמקד בבריאות הנפש
7.אני לא מומחית אז תסתמכי על כל מה שאמרתי
חרדות זה לא הפרעה אהובה שלי יש לזה המון טיפולים שלא מחייבים אבחון
1. תתחילי מחדש תעברי עיר אם את יכולה ועצמאית אם לא אז תעברי בית ספר
תכירי אנשים תגלי את עצמך מחדש
2. אל תפסיקי את הטיפול שלושה חודשים זה כלום זמן תני לזה צאנס
3. תתחילי תספרי משהו תגידי לה שהמצב בבית לא טוב מהבחינה דהוא לא טוב ותנסי להיפתח לאט לאט
4. לא הייתי ממליצה לך לאשפז את עצמך ללא המלצת פסיכיאטר
5. אני בטוחה שאם תסבירי להם את המצב הפ יבינו ויסלחו
6. כן! אין לזה שום מינוסים
1. תתחילי מחדש תעברי עיר אם את יכולה ועצמאית אם לא אז תעברי בית ספר
תכירי אנשים תגלי את עצמך מחדש
2. אל תפסיקי את הטיפול שלושה חודשים זה כלום זמן תני לזה צאנס
3. תתחילי תספרי משהו תגידי לה שהמצב בבית לא טוב מהבחינה דהוא לא טוב ותנסי להיפתח לאט לאט
4. לא הייתי ממליצה לך לאשפז את עצמך ללא המלצת פסיכיאטר
5. אני בטוחה שאם תסבירי להם את המצב הפ יבינו ויסלחו
6. כן! אין לזה שום מינוסים
אנונימית
שואל השאלה:
אנונימית^, יש דבר כזה הפרעת חרדה כללית gad
אנונימית^, יש דבר כזה הפרעת חרדה כללית gad
אנונימית
את צריכה לעבור לפסיכולוגית אחרת ממה שזה נראה. אם היא רק מגריעה את המצב.
1) יש לי המון ספרים טובים בנושא לתת לך, אבל אם אכתוב את כולם כאן תצא לי מגילת אסתר נוספת, אז תכתבי לי בפרטי אם תרצי את הספרים שיעזרו לך.(:
2) ממש לא! את צריכה פשוט כמו שכבר אמרתי לעבור למישהו אחר, שיהיה יותר טוב לך, ואם גם הוא לא יהיה טוב אז לעבור שוב וכן הלאה עד שתמצאי אחד טוב!
3) אולי תכתבי קודם יומן אישי ואז תראי לה את מה שכתבת? לכל אחד יש דרך משלו לשתף דברים אנשים. וכל דרך היא בסדר.
4)בזה אני כבר לא מבין אבל אני חושב שלא כדאי לך בכלל לדעתי זה רק יחמיר את המצב שלך כי ככה תמצאי לו הוכחות ואז תחשבי על זה יותר וזה יתגבר וכו'.
5) את יכולה לנסות להתנצל בפני החברים והאנשים שקרובים לך ואז תנסי להוכיח את עצמך מחדש ואם זה לא מצליח תעזבי אותםן, או ואם הם לא רוצים אז גם אז תעזבי אותםן ותחפשי אנשים חדשים שאיתם תיהיי אדם חדש.
6) אם את חושבת שתשתני מעכשיו אז ברור שכן ❤
1) יש לי המון ספרים טובים בנושא לתת לך, אבל אם אכתוב את כולם כאן תצא לי מגילת אסתר נוספת, אז תכתבי לי בפרטי אם תרצי את הספרים שיעזרו לך.(:
2) ממש לא! את צריכה פשוט כמו שכבר אמרתי לעבור למישהו אחר, שיהיה יותר טוב לך, ואם גם הוא לא יהיה טוב אז לעבור שוב וכן הלאה עד שתמצאי אחד טוב!
3) אולי תכתבי קודם יומן אישי ואז תראי לה את מה שכתבת? לכל אחד יש דרך משלו לשתף דברים אנשים. וכל דרך היא בסדר.
4)בזה אני כבר לא מבין אבל אני חושב שלא כדאי לך בכלל לדעתי זה רק יחמיר את המצב שלך כי ככה תמצאי לו הוכחות ואז תחשבי על זה יותר וזה יתגבר וכו'.
5) את יכולה לנסות להתנצל בפני החברים והאנשים שקרובים לך ואז תנסי להוכיח את עצמך מחדש ואם זה לא מצליח תעזבי אותםן, או ואם הם לא רוצים אז גם אז תעזבי אותםן ותחפשי אנשים חדשים שאיתם תיהיי אדם חדש.
6) אם את חושבת שתשתני מעכשיו אז ברור שכן ❤
שלום אנונימית,
קורא את מה שאת כותבת, מתאר לעצמי את חוסר האונים שאת חווה, כשההורים שאמורים להיות המשענת הבטוחה לא ממש עוזרים והמבוגר הנוסף ,הפסיכולוגית, לא מצליחה לסייע באופן משמעותי.
מתאר לעצמי בנוסף כמה קשה לך כשתחושת הדיכדוך משתלטת עליך ופוגעת בשימחת החיים.
אנחנו לא יכולים לענות באופן מקצועי על שאלות 1-4 ושאלה 6, כי אנחנו לא מטפלים.
אבל לגבי שאלה חמש-
עולה מדבריך התבוננות עמוקה שלך על עצמך:
על מעשים שעשית ואת חוששת שהיו לא טובים, על אנשים שיקרים לליבך ואת חוששת שפגעת, ואם הבנתי נכון גם על תיקווה לקשר אמיתי עם כל מי שבסביבה.
נראה לי שהמחשבות האלו רק מעידות על האיכויות הטבעיות שנולדת איתן, של קירבה, חברות ואיכפתיות, בטוח שאת יכולה להשקיע ולטפח את האיכויות האלה שממילא קיימות אצלך, והן אולי יהיו מקור הכח שלך.
בנוסף מזמין אותך לשתף עוד ממה שעובר עליך בצ'אט של סה"ר (סיוע והקשבה ברשת),תוכלי לפנות באנונימיות ואחד המתנדבים יהיה עבורך כדי להקשיב ואולי למצוא ביחד דרכי סיוע נוספות.
שלך
מתנדב סה"ר.
קורא את מה שאת כותבת, מתאר לעצמי את חוסר האונים שאת חווה, כשההורים שאמורים להיות המשענת הבטוחה לא ממש עוזרים והמבוגר הנוסף ,הפסיכולוגית, לא מצליחה לסייע באופן משמעותי.
מתאר לעצמי בנוסף כמה קשה לך כשתחושת הדיכדוך משתלטת עליך ופוגעת בשימחת החיים.
אנחנו לא יכולים לענות באופן מקצועי על שאלות 1-4 ושאלה 6, כי אנחנו לא מטפלים.
אבל לגבי שאלה חמש-
עולה מדבריך התבוננות עמוקה שלך על עצמך:
על מעשים שעשית ואת חוששת שהיו לא טובים, על אנשים שיקרים לליבך ואת חוששת שפגעת, ואם הבנתי נכון גם על תיקווה לקשר אמיתי עם כל מי שבסביבה.
נראה לי שהמחשבות האלו רק מעידות על האיכויות הטבעיות שנולדת איתן, של קירבה, חברות ואיכפתיות, בטוח שאת יכולה להשקיע ולטפח את האיכויות האלה שממילא קיימות אצלך, והן אולי יהיו מקור הכח שלך.
בנוסף מזמין אותך לשתף עוד ממה שעובר עליך בצ'אט של סה"ר (סיוע והקשבה ברשת),תוכלי לפנות באנונימיות ואחד המתנדבים יהיה עבורך כדי להקשיב ואולי למצוא ביחד דרכי סיוע נוספות.
שלך
מתנדב סה"ר.
קישורים מצורפים:
באותו הנושא: