6 תשובות
עושים לו פרצוף רציני מאוד אומרים לו ברצינות לא מרביצים סוגרים אותו בחדר לבד רק אני מדגיש רק 2 דקות
דקה על כול שנה
אחרי מספר פעמים בתוח יפסיק
ראה דר בערוץ שלוש בטלויזה
אישה מדאימה מוכחת אחד לאחד
נידמה לי בראון
אדם סמל
גם לי יש ילדה בת שנתיים פלוס וכשהיא מרביצה ונושכת אז אני אומרת לה היום לא תקבלי דבר כזה וכזה(משהו שהיא אוהבת)והיא מפסיקה או היום לא הולכים לגן שעשועים לנו זה עוזר.
סיון
שלום!
חינוך זה לא דבר שמתחיל ונגמר במתכונים. דבר ראשון לתת דוגמה אישית-כלומר לעולם לא להרביץ חזרה!

להיות מאד ברורים באמירה ש"כאן לא מרביצים" או "אני לא מסכימה ש."

ומנגד -לחבק ולהעניק אהבה למרות הכעס והתסכול המצטבר.

בהצלחה.
רות
אצלי נראה לי שכלום לא עובד, אני כמובן לא שמה אותה בחדר לבד ובטח שלא סוגרת את הדלת.
אני כן כועסת ומסבירה לה כל הזמן שלא מרביצים וזה לא נעים וכאב וכו'.
אני כן לוקחת אותה על הידיים ומרחיקה אותה מהמקום וכמובן מסבירה לה שלא מרביצים.
היא כמבון מרביצה גם לאחיה בן 4 ואפילו לאחיין שלי בן ה - 6.
שלא נדבר על הילדים בגן, כמה שאני מדברת ומסבירה וכועסת וכו' כלום לא עוזר.
יש למישהו רעיון?
תודה
עדי
עדי
אני לעולם לא אבין את העניין הזה של "פסק זמן" ועוד לילד בן שנתיים? שתי דקות לילד בן שנתיים יכולות להיות ארוכות מאד ועוד כשהוא סגור לבד בחדר.

בהחלט ניתן וצריך להפריד את הילד ממקום ההתרחשות אבל אפשר לעשות את זה גם אם מושיבים אותו בצד החדר בו נמצאים.

חשוב לנסות ולהבין מדוע הילד הרביץ (תשומת לב, חוסר יכולת להתבטא, תסכול) להגיב באסרטיביות ולומר "אסור להרביץ" וכאמור להרחיק אותו מייד מהמקום. אגב, גם אם כתגובה תחליטי להחזיק אותו על הידיים לכמה דקות ולא לאפשר לו להמשיך במשחק זו גם תגובה שיכולה להוביל לכך שהוא יבין שאת לא עוברת לסדר היום על אלימות.
דרורית
אני ממליצה לך להגיד לו לא להרביץ אסור אבל לא בצעקה כי הילד יבהל וירגיש צורך לתשומת לב.. נסי לתת לו חום ואהבה למרות שהוא מרביץ, בחיים לא להרים עליו יד בחזרה כי הילד ילמד שאם את מרביצה אז גם לו מותר. אם הוא בוכה וצורח עיזבי אותו עד שיירגע כשהוא יירגע הוא יבוא לבד בלי עצבים ויבין מה שהוא עשה..
like super nani