איזה 2 גורמים משפיעים על הפעילות האנזנמטית

טמפרטורה - לקצב הפעילות של אנזימים יש מקסימום בטמפרטורה מסוימת, שנהוג להתייחס אליה כאופטימלית. טמפרטורה זו דומה לטמפרטורת הפעילות המקובלת של היצור החי ממנו הם נלקחו. הטמפרטורה האופטימלית מתקבלת כתוצאה מאיזון בין שני גורמים: (1) הסיכוי למפגש בין מולקולות גדל ככל שאנרגיית התנועה שלהן גדלה, כלומר ככל שהטמפרטורה גבוהה יותר; (2) המבנה המרחבי של האנזים יעיל לזירוז הראקציה רק עד לטמפרטורה מסוימת שמעבר לה יעילותו יורדת (עקב דנטורציה חלקית או מלאה).
הטמפרטורה האופטימלית של אנזימים יכולה להיות שונה מעט מאנזים לאנזים, באותו יצור חי (כלומר, לא כל האנזימים ביצור חי פועלים בטמפרטורה האופטימלית שלהם).
ריכוז האנזים והסובסטרט - ככל שגדל ריכוז האנזים עולה גם קצב התגובה האנזימטית, עד אשר כמות הסובסטרט כבר אינה מספיקה (כלומר, כל מולקולות הסובסטרט כבר התחברו לאנזימים ואין מולקולות פנויות). במצב כזה, תוספת של מולקולות אנזים לא תועיל. ככל שגדל ריכוז הסובסטרט עולה גם קצב הראקציה האנזימטית, כל עוד קיימות מספיק מולקולות אנזים פנויות.
ph, רמת החומציות - לכל אנזים יש טווח ph אופטימלי לו. כל שינוי ב-ph של הסביבה גורם לשינוי המבנה המרחבי שנקבע על ידי החומציות, ופוגע בקישור בין האנזים לסובסטרט.

ויקיפדיה