קשה לי כבר להיות צבועה, 3 דקות קריאה פליז כנסו

אני צבועה עם אבא שלי
אני מתנהגת כאילו הכל בסדר בנינו אבל לא סלחתי לו ואני כועסת ורותחת ואני נוטרת טינה

טסתי לחול כדי להתרחק מימנו, הייתי צריכה הפסקה מהחיים וכעסתי מאוד והאווירה בבית הייתה נוראית כי לא דיברנו

אני לא יודעת מה גרם לו לחשוב כשחזרתי לארץ שסלחתי לו
לא אמרתי לו כלום אבל הוא התחיל להתנהג כרגיל
ולא סבלתי את זה
הייתי קרה אליו, לא משנה כמה הוא היה נחמד
הייתי ככה במשך חודשים ועד היום אני בהעמדת פנים הזאת
ברור לי שברור לו שלא סלחתי
אבל הוא מנסה בכוח, ונדבק וכל מה שאני אומרת הוא אומר אמן אבל שום דבר לא יתקן מבחינתי

אני ממש מתאפקת לו להתפרץ עליו כדי להגיד לו שיפסיק

דבר ראשון אני מפחדת מימנו, אשכרה פחד אמיתי כי אני יודעת שאם אני אתפרץ, הוא יתפרץ כפול. ואני יודעת שאם אני אתאפק, גם אז מתישהו כל הנחמדות הזאת תתפוגג והוא יתפרץ עלי כי כמה בן אדם יכול להיות טוב ונחמד למישהו ולקבל מימנו פרצוף קר ומנוכר?
ודבר שני אמא שלי "מכריחה" אותי.
היא נורא מבקשת שבשביל האווירה בבית זה יישאר ככה כמו שזה ואני באמת עושה את זה רק בשבילה.
אבל כמה אפשר? אני בשלב בחיים כבר של לקראת יציאה מהבית ואמרתי לה בפירוש שאני לא אשמור איתו על קשר
מתישהו זה יתגלה לו ואני מתה מפחד מימנו כי הוא בן אדם אלים (לא פיזית)
וגם קשה לי נורא להעמיד פנים כל הזמן.

מה הייתם מציעים לי לעשות?