אני חולת קורונה (כבר שבועיים) ולאף אחד בבית הספר שלי בכלל לא אכפת,וזה ממש מעציב אותי..

אני ההורים שלי חולי קורונה כבר שבועיים.
בכללי ממש קשה לי בבית הספר (תיכון כיתה י')
שיתפתי את היועצת הרבה פעמים בזה שאין לי חברים.
ובריב עם החברה הכי טובה שלי לשעבר.
(הכרנו מכיתה ד,לחברה בכלל לא אכפת ממני)
שממש פגעה בי,והיא רק הצדיקה אותה.
ושאני מרגישה ממש לבד בבית הספר.
היא החליטה לעשות לי שיחות על עובדת סוציאלית
בבית הספר (אני בכלל לא מבינה מה הקשר)
היא אמרה שהיא יכולה לעשות איתי שיחות,
ולעזור לי.
ניסיתי להתחמק ממנה.
ובפעם האחרונה שהייתי בבית הספר,לפני שאני
וההורים שלי התחלנו לחלות.
נפגשתי עם היועצת והעובדת הסוציאלית,
בכלל לא התחברתי אליה,היא דפקה לי מבטים מוזרים,
ולא התחברתי אליה.
קבענו להפגש יום אחרי אבל לא הגעתי,
בגלל המצב שהיו הרבה חולי קורונה ביממה,כמו שעכשיו.
ומאז לא הייתי בבית הספר.
אבל העובדת הסוציאלית לקחה את המספר טלפון שלי,
וכשאני ביקשתי את המספר טלפון שלה היא לא נתנה לי אותו.
בכל הזמן הזה שאני חולה,היא לא התקשרה.
לגבי היועצת-
כשההורים שלי ואני הינו חולים אמא שלי התקשרה אליה,
לדבר איתה,ואחרכך היועצת התקשרה אליי ודיברנו.
ומאז לא דיברנו.
אפילו הודעה אחת היא לא שלחה לי.
היא התקשרה ביום ראשון אבל לא רציתי לענות לה,
ואם היא תשאל אני רוצה להגיד שלא ראיתי.
ועובדה שאם כן היה אכפת לה,
היא הייתה יכולה להתקשר שוב,
או לשלוח לי הודעה.
וזה ממש מבאס שזה יוצא ככה.
לגבי המחנך-
הוא שולח לי הודעות,
אבל אני מרגישה שלא באמת אכפת לו,
הוא עושה את זה סתם בישביל לשים וי.
(בהתחלה הוא כתב תרגישו טוב,והרבה בריאות.
אבל כשהוא שואל מה שלומי ושאני כותבת שאני
לא מרגישה טוב,אפילו תרגישי טוב הוא לא כותב.
והוא לא התקשר אפילו פעם אחת,
למרות שאמא שלי התקשרה אליו כשרק התחלנו לחלות,
והוא אמר לה "דקה חוזר" והוא לא חזר עד עכשיו לטלפון.)
לגבי העובדת הסוציאלית-
אני אגיד לבית הספר שאני לא רוצה שיחות איתה.
אני חולה עם כל התסמינים,כבר שבועיים.
אפילו תלמיד אחד מהכיתה לא שלח הודעה.
חזרתי לקשר עם החברה הכי טובה שלי,
שיתפתי אותה שאני וההורים שלי חולים,
והיא גם פעם אחת אפילו לא שלחה לי הודעה.
שוב לא הסתדרנו,וניתקנו קשר.
-
אני ממש מבואסת שזה ככה.
ואני לא יודעת איך אני אחזור לבית הספר,
כשלאף אחד לא באמת אכפת ממני.