אני חולת קורונה ולאף אחד בבית הספר שלי לא אכפת. מה דעתכם על זה ומה הייתם עושים?

קודם כל, אני מאחלת לך ולמשפחה שלך שתחלימו מהר ותרגישו יותר טוב בקרוב.
ואני בטוחה שזה לא נעים בכלל, אבל אל תעסיקי את עצמך בזה יותר מדיי ותנסי לחשוב על זה כמה שפחות.
אם את רוצה לדבר עם מישהו, אני כאן :)

קראתי את כל מה שכתבת, ואגיד שאני מצטער לשמוע ושתיהיי לך ולמשפחתך החלמה מהירה,
לגבי השאלה "מה הייתי עושה?" אז לא הייתי רואה/חושב אם לאנשים אכפת שאני חולה, או לא, אלא הייתי מחזיק את עצמי, ואומר שהכל יהיה בסדר, במיוחד בתקופה כזו,
את צריכה להרים את עצמך, ולחשוב על כמה שיהיה טוב :)
אני פה לכל דבר אם זה עזרה, פריקה, בקשה או שאלה.
ונ.ב. אין לבקש נעצים , אז עדיף לערוך את זה.
החלמה מהירה!

שואל השאלה:
תודה רבה❤

בכיף נשמה❤

שיט לא

כתבתי לך משהו ארוך וזה לא שלח

טוב לא משנה תשכחו ממה שאמרתי חחח

שואל השאלה:
תודה בכל זאת❤

אני מאוד מצטערת בשבילך! באמת!
ואם את שמה לב שכל האנשים שחשבת שהם איתך ודואגים לך ופתאום את רואה שבעת צרה אף אחד לא עוזר...אני הייתי מנתקת קשר עם אנשים שלא עושים לי טוב ולא אכפת להם ממני.
ובזמן שאת בבידוד הייתי ממליצה לך להתרכז בעצמך ולעשות דברים שתמיד רצית ולהתעסק בתחביבים שלך...וככה לא תהיי עצובה...מקווה שעזרתי.

שואל השאלה:
אבל איך אפשר לנתק קשר עם יועצת?
יהיו לנו איתה שיעורי חינוך בבית הספר..
אני די נפגעתי ממנה,כי בכל זאת שיתפתי אותה בהכל,ועכשיו היא די נעלמה..

כנראה שאת לא מעניינת

מה זה הצומי הזה, מה ההייפ עכשיו לרכב על הקורונה כדי שירחמו עליכם, מה ההבדל בין להיות חולה במחלות אחרות לבין קורונה תגידי פשוט שאת חולה ולא מרגישה טוב, אבלל לא, אני חולת קורונהה. יאלל-לה.

שואל השאלה:
אנונימי^
אני בהלם מהתגובה שלך.
מה הקשר בכלל תשומת לב?!
אני לא מחפשת תשומת לב.
זה מבאס שלא אכפת להם ממך בשיט.

גם אם היית חולה ברגיל זה היה מבאס או כי קורונה זה באופנה אז זה מבאס כי לא קיבלת את הצומי?

אם יש לך שיעורים איתה תבואי... ופשוט אל תצרי קשר ...אל תתחילי לדבר איתה או משהו כזה.
ואם היא יוצרת איתך קשר תגידי שאת לא מעוניינת והסתדרת כבר.

שואל השאלה:
מה הקשר צומי?! אני לא רוצה צומי.
זה ממש לא נכון מה שאתה כותב!

רפואה שלמה. אבל את כן, את לא צריכה לקבל יחס מיוחד יותר כי את חולת קורונה.

איך זה קשור לצומי?
חברים אני חושבת שפשוט הבנתם לא נכון את הסיטואציה....הילדה חולה(לא משנה במה) והיא רוצה שיעזרו לה מבחינה רגשית והיא נפגעה מהעובדת סוציאלית ומהחברה הכי טובה שלה שלא מעודדות או עוזרות לה אפילו מרחוק... למה צומי?

שואל השאלה:
talented את צודקת..^
אני בכלל לא מחפשת תשומת לב.
פשוט זה מעציב ששיתפתי את היועצת,
וכשאני צריכה אותה בתקופה כזאת,
היא פשוט שוכחת ממני ולא אכפת לה.
זאת צביעות.

אני ממש מבואסת שזה ככה.
ואני לא יודעת איך אני אחזור לבית הספר,
כשלאף אחד לא באמת אכפת ממני. זה וואחד צומי..

שואל השאלה:
זה לא צומי!
דיי כבר להגיד דברים שהם לא ככה.
אמרתי שאני לא צריכה צומי,אז אני באמת לא צריכה!
אני יודעת יודעת טוב ממך את מה שאני מרגישה.

שואל השאלה:
תודה על ההבנה❤

אני הבנתי פה שיש לה בעיות עם חברה וקשה לה הרבה זמן מבחינה חברתית ושהיא סיפרה על זה ליועצת שהיא מרגישה ממש לבד אבל לא הבנתי את הקשר של כל זה לאני וההורים שלי חולים בקורונה זה תלוש מהפירוט הנוסף זה רק על הגל.

שואל השאלה:
נכון..

פשוט תתקשרי לחברה טובה שלך ותגידיה לה שאת צקיכה אותם כדי לחזק אותך ואם זה לא יעזור את תביני שהם לא חבקי אמת זה קרה לי לפני שלושה שבועות

תשמעי בסך הכל יש מלא מקומות שהעובדים עובדים שם בשביל לקבל כסף ולא כדי באמת לעזור למי שצריך את העזרה שלהם וזה חבל לגבי העובדת הסוציאלית אותו דבר את צריכה ללמוד להסתדר עם זה לבד כי לצערי הם לא יעזרו לך אם את צריכה עוד עזרה אני זמין בפרטי

שואל השאלה:
תודה רבה לכולם❤

אני ימש מצטערת שזה המצב זה לא מגיע לך את נשמעת כל כך נחמדה
אני מאחלת לך ולמשפחה שלך החלמה מהירה ואני בטוחה שהמצב המעצבן הזה שאת נמצאת בו ישתפר ותמצאי מלא חברים אמיתיים
ולגבי החברה, אני יודעת שזה קשה אבל את צריכה לנתק איתה קשר, היא לא חברה אמיתית

שואל השאלה:
תודה רבה:)

את רק דיברת על זה שלא מתייחסים אלייך, אבל את אמרת בעצמך שהיועצת התקשרה אלייך ולא ענית, בעיה שלך. אם אני הייתי יועצת ומישהי לא הייתה עונה לי, לא הייתי ממשיכה להתקשר אליה, אני לא עושה לה טובה. אין לך שום זכות להגיד שלא אכפת לך ממך אחרי שהיא התקשרה ואת! את לא ענית! זה רק בעיה שלך .את גם כולה חולת קורונה יש מלא כאלה במדינה תנשמי. את ילדה, את לא בבית חולים ולא במצב קשה. לא צריך לרחם על עצמך ככ.

לגבי החברים מהכיתה, צודקת לא בסדר שהם לא שאלו מה שלומך, אבל לגבי היועצת לדעתי את ממש טועה

קודם כל אני מאחל לכם החלמה מהירה דבר שני אני במקומך הייתי מדבר עם החבר הכי טוב שלי אם את רוצה לדעת עוד תגידי לי

קודם כל רפואה שלמה ולהורייך!
ואת יכולה תמיד לדבר איתי בפרטי!
אני מאוד מצטערת בשבילך!,אבל תזכרי,זאת רק תקופה!

אני יודעת שמה שאני אומרת עכשיו הוא לא הדבר הכי מתחשב נקרא לזה ככה אבל את צריכה להתעורר על החיים שלך. גם אני חולת קורונה וגם אלי אף אחד מהחברות לא מתעניינת מה שלומי כי זה פאקינג לא מעניין. חצי מדינה חולת קורונה וזה לא איזה משהו חמור שבועיים שלוש וזה עובר. שנית אף אחד לא חייב לך כלום והיועצת כן התקשרה אליך זו את שהתעלמת מהשיחה שלה היא לא צריכה לרדוף אחריך והמחנך שלך בכלל כל הכבוד לו שהוא שואל בשלומך זה לא מתפקידו והוא עדין מתעניין בקיצור לפי מה שאני שמעתי ממה שסיפרת זו את שצריכה להתעורר על החיים שלך להפסיק להתמרמר על כל דבר ולהפסיק לחפש איפה כולם אשמים ואז את תיהי הרבה יותר מאושרת תאמיני לי

שואל השאלה:
live.laugh.love
את הממורמרת פה לא אני.
תתעוררי את על עצמך ותסתכלי על ההתנהגות שלך.
אל תוציאי את העצבים שלך עליי.
את ממש מגעילה.

אחות יקרה, מבאס לשמוע שככה את מרגישה.
לעניות דעתי, מהסיפור שלך נשמע שדווקא יש קצת אנשים ששואלים בשלומך. אולי לא בדיוק באופן או בכמות שהיית רוצה, אבל יש. אל תמעיטי בערך של זה.
מי אמר לך מה הכוונה של המחנך שלך? זה יפה לנתח את המילים שלו אבל את עדיין לא יכולה באמת לדעת אם אכפת לו או לא.
לגבי העובדת הסוציאלית, אם היא הייתה רוצה ליצור קשר, נתת לה תחושה שאת מעוניינת בזה? כשלא הגעת לפגישה, הודעת לה? כי אם לא התחברת אליה אולי זה ניכר באיזשהו אופן והיא חששה לפנות אלייך.
גם היועצת, היא התקשרה. היא עשתה השתדלות מסוימת ואי אפשר למחוק את זה. חוץ מזה שיש סיכוי שאם לא תעני לשיחת טלפון שלה אז יהיה לה פחות דרייב לנסות שוב, יכול להיות שהיא פשוט לא רצתה לחפור לך יותר מדי, בטח אם את לא מרגישה טוב.
אולי בתקופת הקורונה שלך היחס מהם דעך, אבל עצם הציפייה שלך מראה שיש ממי לצפות, שההתנהגות שלהם בעבר יכלה לבנות אצלך את הציפייה הזאת. אם לא היו מתנהגים אלייך בצורה יפה עד עכשיו, לא היית מצפה לכלום. אם ככה, אז אולי כדאי להסתכל על ההשקעה שלהם בך כמכלול. יש מצב שהם באמת פחות התייחסו אלייך לאחרונה, אבל גם באופן כללי זה ככה? עד עכשיו זה היה ככה? אל תתני למעשה אחד לא משהו לשבור את הרצף של המעשים הטובים.
מה שאני כותבת זה רק בגדר השערות, כדי אולי לנסות לתת לך כיוון מחשבה שונה. יש מצב שאני מפרשת את הסיטואציה לא נכון.
זה בסדר לרצות תשומת לב, לרצות שיתייחסו אלייך. זה אנושי. כשאת אומרת "לא אכפת לאנשים ממני" מה בעצם את רוצה? שיהיה להם אכפת. ואיך מראים אכפתיות? באמצעות תשומת לב ויחס. תכירי בזה, לא צריכה להיות בושה.
אבל תכירי גם במה שאנשים עושים למענך. המחנך שלך שולח הודעות והיועצת התקשרה. הם ככל הנראה אנשים עסוקים והם בכל זאת חושבים עלייך כי את חשובה להם. אני יודעת שזה מיעוט בתוך כל האנשים שמכירים אותך, אני יודעת שזה כואב לראות את השאר שלא מתעניינים, שעוברים ומתעלמים. מאוד. אני יודעת שלהרגיש לבד בעולם זה נורא. אבל מי שכן מראה התעניינות, אפילו במעשה פיצי, זה אור קטן. אור שאת יכולה לקחת איתך, אור שיכול להאיר לך בחושך אם תראי את העוצמה של הטוב שבו.
מה שאני מנסה לומר לך זה דבר כזה, אפשר להסתכל החוצה ולבדוק מה העולם צריך לתקן ולשנות. אבל זה גורם תסכול בדרך כלל וזאת לא הדרך היחידה. במקום זה כדאי להסתכל פנימה, לעצמך. לראות איך אני מתמודדת עם המציאות שאני נמצאת בה. אני לא אומרת שאת צריכה לקחת אחריות על זה שחברה שלך לא התקשרה (למרות שיש מקום לבחון במה טעינו), אני אומרת שאת צריכה לקחת אחריות על הצעד הבא שלך. על הרגע שיש לך עכשיו. ועכשיו. ועכשיו. איך הוא יראה? מה תרגישי בו? איזה מחשבות תחשבי בו? כל זה שלך. זה המון וזה מעצב את החיים שלך, את הצורה שאת רואה אותם ובעקבות זה גם את החיים עצמם. בדרך כלל מה שאנחנו עושים זה לגרור את החוויות הלא טובות מהרגע הקודם לרגע הנוכחי. אבל האמת שיש התחדשות בכל רגע, האמת שאנחנו יכולים להתחדש. העבר לא חייב לשתק אותנו.
אולי זה שיש קצת בושה סביב הנושא של "צומי" משקף לנו משהו- אנחנו לא רוצים שהרגשות שלנו יהיו מושפעים מאחרים ותלויים בהתייחסות שלהם אלינו. אולי אפשר לבחור אחרת. כי האמת שאנחנו יכולים לקחת אחריות על הרגשות שלנו. הרי מאיפה הם מגיעים? מהמחשבות. מאיפה המחשבות מגיעות? מהפרשנות שאנחנו בוחרים לתת למציאות. המציאות היא המציאות, אבל הבחירה איך להסתכל עליה היא שלנו.
אני לא מוחקת את מה שעובר עלייך, לא מתעלמת מהכאב שלך. פשוט מאמינה שאת חזקה יותר מזה, שיש לך כוח להתעלות מעל הקושי שבמציאות שלך. שכדאי להתמקד בזה, בעוצמה שלך לעשות טוב. כי "האדם אינו תוצר של נסיבות חייו", כי יש לך בחירה. ויש כל כך הרבה דברים יפים לבחור בהם. כי אפשר להיות מאושרים.
זה לא פשוט, זה די קשה אם נגיד תכלס. אבל זה בכוחך. לאט לאט. בצעדים קטנים.
מקווה שמכל דבר לא טוב שעובר עלייך תצליחי לגדול ולא להפך. שזה יבנה בך משהו ולא יחריב.
מקווה שתהיי מוקפת באנשים שתרגישי שאכפת להם ממך ושתדעי שאת שווה המון גם בפני עצמך, ללא תלות בהם. מקווה שתכירי בכוחך.
בהצלחה אהובה, תרגישי טוב, בגוף ובנפש❤
כאן גם בפרטי בשמחה:) אם את מרגישה לבד וסתם בא לך לדבר עם מישהו או לפרוק דברים קצת יותר כבדים, מוזמנת בכיף.

האמת שאני יודעת שרשמתי מגעיל אבל באמת שרשמתי את זה כי היה לי עצוב לקרוא את מה שכתבת כי אני הייתי ילדה מאוד ממורמרת עד לפני שנה בערך עד שמשהו אמר לי משהו כזה אז התעוררתי על החיים שלי והיום הרבה יותר טוב לי בלי להאשים את כל העולם ואישתו כי זה וודאי לא עזר אף פעם לאף אחד גם אם הוא באמת צודק

יאללה שחררו תבנאדם היא רק ביקשה עצות איך להמשיך מאיפה שהיא נמצאת כרגע, לא ביקורות (תפנימו אנשים)

שואל השאלה:
live.laugh.love.
הצורה שכתבת את זה,זה ממש לא יפה מצדך.
זאת לא הדרך לעזור ככה.
ואני לא יכולה לקרוא לזה עזרה.
זה מבאס עוד יותר,מה שאת כתבת.
ומי שרוצה לעזור לא מדבר ככה,
ובטח שלא מתנהג ככה.
ולא אוצרים למישהו "תתעורר על החיים שלך"
לא עזרת בכלום.

והיא ממשיכה להתמרמר. את פשוט משהו מיוחד אמרו לך את זה פעם

שואל השאלה:
אני לא ממורמרת!
תפסיקי כבר,
את לא עוזרת בשום צורה.
תיראי את ההתנהגות שלך.
את מוציאה את העצבים והמירמור שלך על אחרים.

אני עונה לפי הכותרת.
לא יודעת מה להציע, אבל גם לי ביסודי (ואף פעם חוץ מכשביקשתי) לא חגגו לי יום הולדת כמו לכולם. זה תמיד כאב וזה עדיין כואב.

תקשיבי טוב תעברי בית ספר!
כל שנה בתיכון חשבתי לעבור ובסוף שנה אמרתי- ניתן עוד הזדמנות. אולי אני לא בסדר. הן לא רעות אליי, זה טיפשי, למה שהן יהיו? הן נחמדות ואני זאת שדפוקה והבעיה הזאת תלך איתי לכל מקום.
ובסוף מה? שום צ'אנס לא עזר. אני בכיתה י''ב ועדיין יש לי כיתה חרא ועדיין אין לי חברות. והלוואי הלוואי שהייתי עוברת. ואל תאמיני להם אם טיפה יקשו בגלל שאת בכיתה גבוהה. אמרו לי ''עוד חודש מתחיל בית ספר, בואי שנה הבאה'' והשנה לא קיבלו אותי בכל זאת. את לא מאמינה איך בכיתי. אמרו לי ''כיתה י''ב זה ארבע חודשים וסיימנו אין לך מה לבוא'' וזה לא ארבע חודשים, זה תשע, והייתי צריכה להתעקש.
תעברי. אל תקלי עליהם. הם יערות ומגיע לך טוב יותר.