אני קורסת..., אני נשברת ונמאס לי לחיות סביב שקר כדי לא להכאיב ולהכביד על האנשים סביבי. אני כבר לא יודעת מה לעשות.

בבקשה תשתפי את ההורים שלך או מישהו שיכול לעזור לך שאת סומכת עליו

שואל השאלה:
אני נמצאת בתקופה מאוד קשה בחיים שלי שאין לי שום דרך לברוח ממנה. אני במצב נפשי כלכך שבור שאני אפילו רואה את השברים מבחוץ. אני כל הזמן מזייפת חיוך ומתנהגת כמה שאני יכולה בסדר כידי לא להכביד על הסובבים אותי שגם ככה עסוקים בשלהם.

תאמרי את זה למישהו.
אל תשמרי יותר את כל זה רק אצלך, לפעמים זה כבר יותר מדיי. גם אם את מרגישה שזה יכביד עליהם ושזה יכאיב להם, עדיף לעבור את זה ביחד ולמצוא פיתרון ביחד

שואל השאלה:
ההורים שלי כלכך רחוקים ממני, והגעגועים כואבים בטירוף. קשה לי לגור איפה שאני גרה בלעדיהם כי לא תמיד מתנהגים אליי הכי יפה. אני שבורה מהמצב הנפשי שלי, אני בקושי יוצאת מהחדר, בקושי אוכלת ושותה, לא ישינה בלילות, השיער לא מפסיק לנשור בכמיות.

אין אפשרות להיות עם ההורים? לדבר עם איש מקצוע?

שואל השאלה:
אין לי עם מי לדבר על זה, ואאני כרגיל סוחבת על עצמי הרים שגדולים עליי.

לא בן אדם אחד אפילו?
לפנות למישהו שיעביר אותך למקום יותר טוב?

שואל השאלה:
אין לי אפשרות לעבור לקום אחר ויש דברים שמסיבות כאלה ואחרות אני לא יכולה לשתף את ההורים.

שואל השאלה:
אני כלכך מטחרטת שהחלטתי לעזוב אותם ואת הבית שלי ככה

אל תתחרטי. זה קרה, ואי אפשר להעביר את הזמן לאחור. אל תסתכלי על העבר רק על ההווה והעתיד. זה רק ידכא אותך לחשוב על זה.
אלה דברים שאת יכולה לפתור עם עצמך?

שואל השאלה:
הלוואי ויכותי לטוס לראות אותם אבל הם לכלך רחוקי ובגלל התקופה אי אפשר

אל תדאגי, בעתיד.
כרגע תתמקדי במה שאפשרי.
יש לך אפשרות לפתור את הדברים בעצמך?

שואל השאלה:
ישלי בן זוג כבר שנה וזה ממש לא קשור למצבים שאני צריכה עבור ובטח שלא הוא זה שנותן לי זווית אחרת לחיים

שואל השאלה:
לא הלוואי והיתה לי דרך להרגיש טוב יותר אבל אין...

אין משהו שאת יכולה לשנות אפילו בחשיבה שלך, בהסתכלות שלך על הדברים שיגרמו לך להרגיש טוב יותר?

שואל השאלה:
לא. אני סובלת כבר תקופה ארוכה בצורה קשה.אני לא בן אדם שאומר כל מה שקשה לו אני תמיד מנסה להתמודד ולהכיל ושאני מגיעה לקצה אז אני יודעת שעברתי את סף הסבל שאני מסוגלת להכיל.

אני גם כמוך. לא אוהבת לשתף ומתמודדת עם דברים לבד.
אבל לפעמים מגיעים לשלב שזה כבר יותר מדיי להכיל. תשתפי מישהו, את חבר שלך, אפילו סתם מורה או כל בן אדם שיכול לעזור לך אפילו קצת.
למה את לא רוצה לשתף אף אחד?

שואל השאלה:
כי כל דבר יכול להשפיע לי על החיים בדרך שאני לא רוצה

שואל השאלה:
אני עוד מעט מתגייסת אז אני סיימתי בית ספר

שואל השאלה:
וכניראה שההחלטה להתגייס הייתה בין החלטות הכי קשות וכואבות שלקחתי

את מתכוונת שאם תספרי למישהו את זה יקרו דברים שאת לא רוצה?

אולי בצבא הדברים ישתפרו?
אל תלכי בגישה שלילית לשם

שואל השאלה:
הדברים לא יסתדרו במערכת כזאת הם אם לא מסתדרים עכשיו. להיות רחוק מהמשפחה שלך ברוחק של כמעט חצי עולם ממך זה קשה. לעזוב את הבית ואת המשפחה, חברים, שפה, עיר , מדינה שהכרתי וללכת למקום די חדש ולהתחיל לבד מחדש על סיטואציות ששברות אותי.

מציע לך לקרוא את זה, זה יעזור לך להבין שאלו רק תקופות והן עוברות.

אני בטוחה שזה קשה.
וכל הכבוד לך שאת מצליחה להתמודד עם זה ככה.
אבל אם תבואי לצבא בגישה שלא יהיה לך טוב שם ושלא תמצאי את המקום שלך, זה מה שיקרה.
את צריכה להאמין ולקוות שיהיה לך טוב שם ושהדברים ישתפרו

שואל השאלה:
זה ממש לא רחמים עצמאים בדברים שאני עוברת ועברתי הם דברים קשים שגם שהיו כבדים מידי לילדה בגילי סחבתי אותם. אני סובלת מדיכאון והסיאוציות שאני נמצאת בהןכרגע לא מעילות לכך. אני מנסה לעשות הכל וגם ניסיתי לא מעט פעמים אבלאני נכשלת

גם שזה לא קל, ושהכל נראה כבר אבוד תמשיכי לנסות. אל תוותרי, כי אם תוותרי אף אחד לא יציל אותך מהמצב שאת נמצאת בו כרגע.
תתחילי בדברים קטנים, לאט לאט תתקדמי עד שבסוף תצליחי לצאת מזה.
תשמרי על אופטימיות, חיוביות ותקווה. אל תתייאשי ואל תפסיקי לנסות.

שואל השאלה:
צהל זה הרבה יותר ממה שאת מדמיינת לעצמך בראש. תאמיני לי שאם לא הייתי חושבת חיובי לא הייתי טסה ככה לבד לישראל בזמן שכל החברים שלי מתחילים את החיים שלהם.

אומנם לא הייתי בצהל, אבל אחותי הייתה והשתחררה לא מזמן.
והיא סיפרה לי חוויות משם ועל כמה שהמערכת דפוקה, על כמה שיכול להיות שם כל כך רע.
אבל היא גם אמרה לי על כמה שיכול להיות שם טוב אם רק חושבים חיובי ומגיעים בגישה טובה, אם קמים בבוקר עם חיוך ולא עם מחשבה רעה שהולך להיות רע

אל תוותרי ,אולי זה כן ישתפר.

היי אנונימית יקרה,
נראה מדבריך שאת נמצאת במצב של אפיסת כוחות, כמו כדור שלג שמתגלגל במדרון בלי יכולת לעצור.. נשמע מצד אחד שאת מרגישה כל כך לבד בהתמודדות שלך בתקופה האחרונה, ומצד שני יכול להיות שאת חוששת מלהיות עול על אחר. נדמה כאלו את טובעת בים סוער ומנסה להשאיר את הראש מעל פני המים..

אני לא יכולה לתאר לעצמי כמה לנהל שיגרת חיים רגילה מתישה אותך ואולי משאירה אותך עם כאב שאף אחד לא רואה. מדברייך עולה שהעזיבה מבית הוריך, שרחוקים מאוד מימך, גורמת לך להרגיש בודדה ולא עטופה.

בדבריך לחברי הפורום, נשמע שאת חווה מעמסה כבדה שלא נותנת לך מנוח, ונראה שאת כל כך כמהה שמישהו רק יושיט לך יד. יקרה, אני רוצה לספר לך שאני מתנדבת בסה"ר סיוע והקשבה ברשת. יש לנו צ'אט אנונימי לחלוטין כל יום. בצ'אט נוכל להקשיב ולהבין יותר, לנסות לתמוך ואולי לחשוב גם על דרכי סיוע. אני מצרפת את הלינק לאתר, אפשר להתחבר גם מהנייד.
בואי.. מחכים לך עוד הערב או כשיעלה הצורך.
שלך,
מתנדבת סה"ר

הי אנונימית,
קוראים לי מוריה ואני מתנדבת בעלם, בתוכנית שמלווה בני נוער וצעירים ברשתות החברתיות.
קראתי את הפוסט שלך ואת ההודעות שכתבת בשירשור.
את כותבת על מצוקה ועל מצב רגשי לא פשוט, אולי גם בדידות, והריחוק מהמשפחה מקשה, לא קל כשאין מסגרת תומכת קרובה. כמה זמן את כבר מרגישה ככה?
כתבת שעלית לארץ, מאיפה את במקור?
טוב שהיה לך הכוח לכתוב פה ולשתף.
רציתי להזמין אותך לכתוב לי בפרטי. אם תכתבי לפרופיל של עלם ותשימי לינק של הפוסט יוכלו להפנות אותך אליי. נוכל לחשוב על הדברים שכתבת כאן,אולי תוכלי לשתף עוד. אפשר לדבר כאן בהודעות הפרטיות, באינסטגרם/טיקטוק nayedet.digital או במייל שלנו [email protected].
מוריה.