אני מרגישה שככל שעובר הזמן אני פשןט הופכת להיות דיכאונית,כלום לא משנה לי יותר וכל יום אני פשוט נהיית עצובה יותר.

מבינה אותך. תנסי למצוא דברים שמשמחים אותך...

אם את צריכה עוד עזרה אז אני פה תדברי איתי בפרטי בכיף

קשה להבין מה הרקע, אולי הפחד יוצר את הכל? יש מצבי רוח לא טובים שעוברים לא צריך להילחץ מהם, קמים בבוקר ומרגישים טוב יותר

היי לך
קראתי את מה שכתבת..
את מספרת על זה שאת מתרחקת לאט לאט מאנשים ומתכנסת בתוך עצמך, כשמה שקורה בחוץ פחות ופחות מעסיק אותך.. את גם מספרת על תחושת כבדות כזו ואיך אולי את סוגרת את כל העצב הזה בפנים ולא נותנת לו לצאת.. אני רק יכולה לדמיין איך את בטח מרגישה, וכמה המצב הזה משאיר אותך לגמרי לבד..
למרות הכל, שיתפת כאן בחומץ ואפילו פנית לקבלת עצות.. לכן חשבתי להזמין אותך לפנות אלינו לצ'אט של סה"ר שהוא אנונימי לחלוטין ואנחנו פשוט נהיה איתך, במה שתבחרי לספר..
אנחנו נחכה לך..
שלך,
מתנדבת סה"ר
(מצורף קישור לצ'אט)