היי כתבתי קטע על מה שאני מרגישה, מה אתם חושבים על זה?

לפעמים אני שואלת את עצמי מי אני. מנסה לחפש בתוך תוכי את התשובות. אך אין מענה. כי לפעמים, אני פתאום מבינה שמה שחיפשתי בתוכי וחשבתי שמצאתי וידעתי מהו - היה לא יותר משקר מוחלט, ממסכה. אני מבינה כי לפעמים, או יותר מדי פעמים - אני שמה מסכה, בלי לשים לב אליה, אולי גם מתחילה לחשוב שהיא חלק ממני, אבל היא לא. אני מנסה להיות מישהי אחרת, אני כל הזמן מושפעת ומתחקה על ידי אחרים - כי מי היא מי שאני באמת? אין תשובה לזה. אני במירוץ. ואני מקווה ורוצה לנצח בו. אבל אף פעם לא עשיתי כל דבר כדי לנצח בו, כדי לנצח אותו. למרות שנראה שאני כן כבר עושה את זה, דורסת כל דבר בדרך כדי להצליח ולהגיע ליעד, גם אם זה חלקים ממי שאני. כבר הפכתי למישהי שאני לא, מישהי שאני לא רוצה להיות - ואני לא חושבת שזה היה שווה את זה. אני צריכה לבחור בדרך הנכונה, בשביל שבאמת מתאים לי ולמי שאני, אבל האם באמת הוא קיים? האם באמת קיים שביל כזה, דרך כזו? כי אני לא חושבת שאי פעם פגשתי בה. אני באמת מבינה כי אני מתחילה אט אט לאבד את עצמי, ואני תוהה - כמה עוד ידרש כדי להשיג את מבוקשי? כמה מעצמי עוד אצטרך לאבד כדי להיות שלמה עם מי שאני?