(פריקה [האירוניה]) כל פעם שאני "פורק" לחברים שלי הם פתאום "חייבים ללכת" או "מאוד עסוקים"

אני לא רוצה להפריע להם או להציק אבל יש לי הרבה בעיות עם עצמי ואין לי למי עוד לפרוק.
זה באמת ממש מלחיץ אותי, אני לא יודע אם אלה צירופי מקרים או שהם פשוט לא רוצים לשמוע מה יש לי להגיד.
אני לא רוצה לצאת פה הילד הטוב, אבל כל פעם שהם צריכים לפרוק או לעשות משהו אני נשאר איתם כמה שאני יכול ומנסה לעזור להם. היו מקרים שאני דילגתי על ארוחות, הכעסתי את ההורים שלי או אפילו נסעתי אליהם בשביל לעזור אבל הם פשוט תמיד עוזבים באמצע בלי אפילו לנסות להקשיב
אני מרגיש כאילו אני רק מפריע להם וזה ממש מעצבן ומלחיץ אותי כי אפילו לשלוח להם הודעה של "רוצה לשחק X" מלחיצה אותי
זה טיפה סותר את מה שכתבתי קודם, אבל אני מרגיש כמו חרא בן אדם כשאני מפריע להם ככה.
מה לעשות? זה פשוט לא מרגיש טוב כשאני היחיד שבאמת מנסה להיות שם ולעזור.
(חוץ מלהחליף חברים. אני באמת אוהב אותם.)