מתנדבי מדא בואו תעודדו איתי

אחרי שנה וחצי בקורס בגלל שהעקבנו ממש בגלל הקורונה, סוף סוף נכנסתי למשמרות. הייתה לי משמרת בשבת וכל כך נהנתי. עכשיו בגלל הקורונה, המשמרות עובדות ככה: יש לכל חונך כמה חניכים והם קפסולה, חונך קובע משמרת והחניכים שלו חייבים לקבוע משמרות רק איתו וכשהוא יכול, וכל פעם חניך אחד. עכשיו בגלל הדבר הזה נוצר מצב שאנחנו בקושי יכולים לעשות משמרות.
המשמרת הבאה שלי היא רק עוד שבועיים ואני נחשבת עוד במצב טוב. יש כאלה שבכלל לא הצליחו להשיג משמרת החודש.
זה כל כך מבאס אותי. באמת שאני כל כך אוהבת את מדא. וגם לפני שנכנסו לשטח, הייתי באה כמעט כל יום לתחנה ועוזרת בלוגיסטיקה ומכירה את כל המתנדבים שם וגם את החובשים והנהגים.
אני כל כך אוהבת את מדא ורק כשאני חושבת
על להיות בתחנה עולה לי חיוך.
אם זה היה תלוי בי הייתי עושה שתי משמרות בשבוע אבל עכשיו אני בקושי יכולה שתיים בחודש.
מה שעוד יותר מבאס, זה העבודה שאני בקושי יכולה להתקדם ככה. אני אשאר חניכה לנצח.
אתם יכולים לעודד אותי קצת?