מה דעתכם על מה שכתבתי? (אשמח לביקורת כנה, כדי שאוכל להשתפר)

מר מקארתי אהב במיוחד את התחנה המרכזית הישנה, או ליתר דיוק- הוא שנא את החיים בניגוד המוחלט שלה- העולם המודרני, ויותר מכל תיעב הוא את גורדי השחקים, אשר מחצו את רוחו, ומנעו את גישתו לחסדי האל, בגלל חלונותיהם הכחולים שקרני השמש מעולם לא הצליחו לעבור דרכם, כמו גם האיום התמידי שהממשלה הפדרלית תנסה להפיל את מפעל חייו, כלומר להפציץ את גורדי השחקים. בדיוק כפי שהפילה את התאומים לפני שנים לא רבות, כתירוץ לפתיחה במלחמת עירק, היא זאת ששלחה את אחיו מרטי לעירק, "הדבר היחיד שעמד מאחורי זה היה אינטרסים צרים של חברות הנשק", נוהג לטעון בנחרצות מקארתי בכל פעם שנקלע לדיון על המלחמה. אחיו מרטי לא חזר, אבל הוא כבר מזמן למד להתמודד עם זה, אחרי הכל, מי צריך להתמודד עם השכול כשיש לך כוס וויסקי ביד?

ובאותו היום ממש, כמו בכל יום שני במשרד עורכי הדין שבו עבד, הוא זכה להפסקה של יותר מחצי שעה. איך מנצלים הפסקה שכזאת?
מקארתי ידע את התשובה- לוקחים רכבת תחתית לתחנה המרכזית הישנה, עולים במדרגות הנעות, כשבפועל, ככל שעולים יותר במדרגות מתחנת הרכבת התחתית, כך למעשה יורדים יותר ויותר למטה במדרג המוסרי. כך נוצר לו מעין נס פרדוקסלי- ככל שתעלה יותר כך תרד יותר, פרדוקס שרק הפיזיקה הקוונטית יודעת להסביר, ותדע לך שגם הם, גדולי הפיזיקאים המפונפנים, אובדי עצות בכל הקשור לתחנה המרכזית.

ואף-על-פי-כן, לא הייתה בעיה גדולה להבחין בכך שדברים כאן לא הולכים כשורה, ריח השתן העז אמר את מה שאלף מילים לא היו יכולות לומר על המקום הנוראי הזה, וזאת על אף שחוש הריח של מקארתי היה ברצפה, מכיוון שנוסף על כל התענוגות האחרים, הוא היה גם מעשן כבד.

כשלבסוף, הסתיימו להן המדרגות הנעות של הרכבת התחתית, נגלה לפניו עולם חדש, במקום גורדי שחקים הוא שוטט בין מבני הפח המרוטים, המהגרים הוולגריים, נערות הליווי הזולות שהציגו את מרכולתן לעיני כל כדי שיוכלו לממן את מנת הקראק היומית, רוכלים מפוקפקים, דרי רחוב שיכורים שנפלטו מבתיהם עוד באלף הקודמת. בקיצור, אנשים ששנות האלפיים היו זרות להם, אפילו יותר מהמהגר שהעתיק את מקום מגוריו מג'יבוטי לתחנה המרכזית הישנה.

כשמקארתי התהלך ברחובותיה, הרגיש הוא לפתע כמו אדון בימים ההם של המאה ה-19, משוטט בשדה הכותנה, וחש סוף-סוף את טהרת השליטה על גופו הכלוא בתוך חליפה.

המשך בתגובות