למה אני כל כך אפס? - פריקה (אשמח שתגיבו את דעתכם ואם יש לי מה לעשות עם זה)

אז היי לכם, אני בן 16 (כיתה י) ואין לי הרבה חברים.
יש לי חבר אחד שאני יודע שהוא חבר שיהיה איתי בכל החיים, אנחנו מדברים על הכל וכל יום כמה שעות טובות ולו יש קבוצות חברים משלו, יש לו קבוצת ילדים מהכיתה הקודמת שלנו וגם קבוצת חברים מבית ספר אחר מחוג שהוא נמצא בו, אני מרגיש נורא מאוכזב שלי אין חיים לעומתו ומאוד הייתי רוצה להיות במצב שלו (אפרט בהמשך)
יש לי חבר נוסף שאיתו אני גם בקשר אבל לא כמו עם החבר הראשון. יש לי עוד כמה חברים אבל הם לא קרובים והם חברים לכיתה כזה משנים קודמות שאיתם אני לא בקשר בגלל הקורונה.
אני בן אדם מאוד פתוח ורגיש ונחמד באופי שךי אבל אני לא ככה כשפוגשים אותי בהתחלה, קשה לי להיפתח ישר, בכיתה אני מאוד שקט וחסר בטחון וזה משפיע מאוד מבחינה חברתית כמו שאתם מבינים ואני ניסיתי לעשות דברים כשעוד היינו בכיתה מה שלא כל כך עבד.

בקיצור לא כיף לי, אני מאוד זקוק לחברה הזאת ואני אדם מאוד אוהב כזה אם אתם מבינים אותי, סליחה על החפירה
ואם במקרה מישהו רוצה לדבר איתי או סצם לכתוב לי מה הוא חושב על המצב שלי אני יותר מאשמח...
אוקיי אז יצאתי ממש חננה בטקסט הזה שיט
אם תדברו אותי יכול להיות שתבינו מה הטיפוס שלי יותר לעומק ותציעו לי יותר טוב מה לעשות

אז שוב פעם סליחה על החפירה ותודה רבה למי שקרא את כל זהה