פריקה.. אני בנאדם טיפש.

אני מוכנה להתוודות בכך, אני לא בנאדם חכם. אפשר להגיד שאני בורה. זה לא משהו שהוא חדש לי להגיד, זה לא משהו שיום אחד בבוקר התעוררתי והגעתי למסקנה הזאת. זה פשוט הופיע עם הזמן.
אין לי את הסקרנות לחקור וללמוד דברים חדשים או אפילו עניין בלהרחיב את הידע שלי במושגים חדשים. אומנם אני כן מנסה לעשות זאת בכל מקרה, אני יודעת שבסופו של דבר זה לא יחרט לי טוב בראש ועם הזמן המידע החדש שלמדתי יעלם לי.
עם השנים אני הגעתי למסקנה הזאת מהסביבה שלי. בכל מקום שהייתי בו, הרגשתי כמו הבנאדם הכי לא מעניין במקום בזמן ששמעתי שיחות של אנשים אחרים.
וגם הספקתי לקבל לא מעט הערות על החוסר השכלה שלי. בין אם זה מההורים שלי - למשל כשאני הסתבכתי עם מתמטיקה ולקח לי הרבה זמן לקלוט את החומר, אבא שלי פשוט היה בעצבים ולא התקמצן במילים שלו.
או בין אם זה מחברים שלי לפעמים - אם אני לא ידעתי או טעיתי במשהו הם היו מעירים על זה.
או סתם כאשר היו רואים אותי מתנהגת בצורה מסוימת, גם כן הייתי מקבלת הערות על הבורות שלי.
וזה לא שזה משהו שאמרו לי איזה פעמיים בחיים שלי, זה הרבה יותר מזה.
ובעקבות כך, התחלתי לפתח פחד מלטעות. אני מפחדת להגיד משהו לא נכון כאשר שואלים שאלות מהפחד שאנשים ישפטו אותי על זה שאני לא יודעת משהו.
אני היום בכוח מנסה לקרוא דברים חדשים גם אם אין לי עניין בכך. ותבינו זה לא שאין לי סקרנות ועניין בגלל שרציתי כך, אלא ככל הנראה זו תכונה שנשארה איתי מאז ומתמיד, או בגלל שאיבדתי מוטיבציה לנסות בכלל בגלל אותן ההערות הללו.
אני מודעת לכך שזו לא דרך להמשיך לחיות את חיי ושאני צריכה פשוט להתעלם מאנשים כאלה, אבל זה קשה.. להסתובב בתחושה של ייאוש, חוסר ביטחון עצמי בידע שלך, הרגשה שישפטו אותך על כל מילה שתוציא מפיך..
זה מתסכל.
ואני פשוט מרגישה כל כך גרוע עם עצמי שאפילו בגיל 16 כבר אני עדיין עם חור בידע בסיסי. אני מובכת מעצמי שאני בכלל כזאת. אני לא יודעת מה לעשות יותר...
האם גם אתם מרגישים ככה?