מישהו שמבין בעברית קדומה(תנך)יכול להסביר לי את זה ביותר בירור?

כל שחוכמתו מרובה ממעשיו, למה הוא דומה? לאילן שענפיו מרובין
ושורשיו מועטין והרוח באה ועוקרתו והופכתו על פניו שנאמר: "והיה
כערער בערבה ולא יראה כי יבוא טוב ושכן חררים במדבר ארץ מלחה ולא
תשב." אבל כל שמעשיו מרובין מחוכמתו למה הוא דומה? לאילן שענפיו
מועטין ושורשיו מרובין, שאפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו
אין מזיזות אותו ממקומו, שנאמר: "והיה כעץ שתול על מים ועל יובל
ישלח שורשיו, ולא יראה כי יבוא חם והיה עלהו רענן ובשנת בצורת לא
ידאג, ולא ימיש מעשות פרי"(משנה, אבות ג, יז)