לפני חצי שנה התחלתי דיאטה וזה נגרר להפרעת אכילה בלי ששמתי לב..(פריקה) המשך למטה(טריגר)

זה התחיל בזה שלא אהבתי את עצמי בכלל והיה נמאס לי להתבייש לצאת למקומות, אז בדיוק כשהתחיל הבידוד ממש בהתחלה החלטתי שאני מתחילה דיאטה וספורט. הייתי אוכלת כל יום את אותו הדבר, עושה ספורט, ומשיגה תוצאות מהירות בטירוף. 2 קילו בשבוע ליטרלי. ואז איכשהו התמכרתי חזה, כל דבר קטן הייתי בודקת כמה קלוריות יש, אפילו ירקות.. לפעמים כשהייתי אוכלת קצת יותר מידי הייתי נכנסת לדיכאון ולבינג אכילה כי הרגתי אכזבה שעכשיו יקח לי יותר זמן לרדת את מה שעליתי
וזה הגיע לשלבים שהייתי אוכלת בקושי באותו יום.. ואז משלמת על זה בבינג'. ולא שמתי לב שהייתה לי בעיה
היו ימים שהמשפחה שלי למשל הזמינה המבורגרים ואני אכלתי בקושי חצי, ויום אחרי עליתי 100 גרם והתבאסתח רצח.
קיצר, ירדתי 8 קילו(נשארתי במשקל בריא יחסית לגובה) ושמחתי רצח, אבל אז עליתי 2 קילו וזה עדיין היה משקל טוב בשבילי, ואהבתי את עצמי ככה(עדיין הייתי עושה ספורט ובודקת ליטרלי כל דבר ועדיין אוכלת אותו דבר כמעט כל יום) ואז עליתי עוד איזה קילו, כי התבאסתי מעצמי ואמרתי טוב נו, אכלתי קצת יותר מידי, מה הבעיה שאני יאכל עוד? ואז אכלתי את כל הבית(אה והמחזור שלי הפסיק ל3 חודשים) קיצר עליתי הכל בחזרה במשך כמה חודשים.. אני לא יודעת אם יצאתי מה הפרעת אכילה, כי אני אוכלת בלי שאני רעבה, כבר לא בודקת קלוריות כי וויתרתי כבר מזמן.. ועכשיו כל הערות קטעות שזורקים לי על מה שאני אוכלת/או על איך שאני נראית עושות לי טריגר וזה ממש פוגע בי.
אני די בטוחה שאם אני אחזור לבריאות ולספורט זה יחזור שוב ואני אתמכר בלי לשים לב. ותאמת אני רוצה שזה יקרה כי זאת הדרך היחידה שהצלחתי לרדת במשקל

וואו תודה למי שקרא יצא ארוך רצח