אני ממש פסימית ובכללי יש לי הרבה מחשבות רעות

לא רואים את זה עליי כי אני תמיד נראת כל כך שמחה ואני בן אדם מאוד חברותי וזה אבל כשאני לבד אני פשוט טובעת במחשבות של עצמי. למישהו יש טיפים? זה גורם לי לא לרצות לראות אף אחד לא לרצות לדבר עם אף אחד החדר שלי באלגן נורא אני לא מכינה אוכל ואם אין משהו שכבר מוכן אני פשוט לא יוכל וזה יכול להמשיך ימים על גבי ימים. אני בקושי מתקלחת וגם זה אני עושה רק בגלל שהשיער מציק לי. אני לא עצלנית פשוט אין לי כוח אני פשוט לא יכולה. אני רבה עם אנשים רק בשביל שלא ידברו איתי יותר. החדר שלי כל הזמן סגור נעול והחלון תמיד סגור אז יש לי חושך לגמרי בחדר. אני לא ממש יכולה לספר לאמא שלי כי כשאני מנסה היא אומרת לי "אבל את נראת כל כל שמחה את סתם עצלנית ולא רוצה לקום" והיא לא מבינה היא פשוט לא מבינה.