מה זה "רפובליקה" שנמצאת נגד דמוקרטיה בארה"ב? האם אנחנו תומכים בדיקטטורה?

בדקתי את זה טיפונת יותר לעומק,
ארה"ב היא

federal presidential constitutional republic

כלומר מדינה פדרלית(בנויה מפדרציות) נשיאותית(בראשה נשיא) חוקתית(יש לה חוקה שמבטיחה זכויות פרט בסיסיות לאזרחים) רפובליקנית(היא לא ממלכה או דיקטטורה תחת שליט אחד שיש לו את כל הכוח)

מבחינת דמוקרטיות, היא יחסית דמוקרטית, אבל היא לא לגמרי דמוקרטית.. כאילו זה מסובך.. לכסף יש הרבה מאוד כוח בארה"ב. וההבדל בין העשירים לעובדים די עצום, אבל העובדים הם אלו שנותנים לעשירים את הכסף כי הם אלו שרוכשים את המוצרים שלהם, הם אלו שמשתמשים בדברים שבהם הם משקיעים ובוחרים לפתח, הם הצרכנים, אז הם גם בעקרון אמורים להיות בעלי היכולת לתת את הכסף הפוטנציאלי של עשיר אחד למישהו אחר ובכך להפיל את העשירים מהכסא(למרות שזה דורש שתהיה לצרכנים עוד בחירות בשוק ותחרות).

והרעיון הוא שהמדינה רוצה לשרת יותר את האנשים שרוצים להיות הגרסא הכי טובה של עצמם, הכי עשירים, הכי משפיעים וכאלו.
היא לא מדינה מאוד סוציאליסטית, היא מדינה יותר קפיטליסטית היא לא ממש מדינת האנשים(דמוקרטיה(דמוס-אנשים קרטיה-שלטון) זה שלטון העם או האנשים, ארה"ב היא לא לגמרי שלטון האנשים, היא יותר שלטון בעלי ההשפעה) היא יותר מדינה קפיטליסטית.

במקרה הכי טוב היא סוג של מריטוקרטיה(מי שצבר יותר ערך בעל יותר השפעה) נוקשה לאנשים שלה. אתה לא מקבל יותר מדי, ומצופה ממך לעבוד קשה בשביל לעלות למעלה- וזה אמור להיות האינטרס שלך- לעלות למעלה, ואם תהיה יוצא מן הכלל אולי תצליח להגיע לטופ.

ארה"ב היא רפובליקה, לא דמוקרטיה..
וזה לא ממש קשור לשם המפלגות, המדינה היא פשוט רפובליקה.

מויקיפדיה:
רֶפּוּבְּלִיקָה (בלטינית: res publica, בתרגום מילולי: עניין הציבור) היא שיטת ממשל שבה השלטון (לרבות שלטון פורמלי) אינו עובר בירושה, אלא נקבע על ידי האזרחים לתקופה מסוימת, בדרך כלל באמצעות קיום בחירות.

לפי הגדרה זו, משטרים מונרכיים או דיקטטוריים אינם רפובליקות. גם משטר שבו נבחר "נשיא לכל החיים" אינו נחשב כרפובליקה. מקור המילה בביטוי הלטיני "res publica" שפירושו "עניין הציבור" ומכאן משתמע, כי רפובליקה היא החזקת השלטון על ידי חלק גדול מהציבור. רפובליקה אינה בהכרח גם דמוקרטיה (לדוגמה הרפובליקות האסלאמיות או מרבית מדינות אפריקה), ודמוקרטיה יכולה להתפתח גם במדינה בה שיטת השלטון היא מונרכיה חוקתית כמו הממלכה המאוחדת (בריטניה).

בדרך כלל ברפובליקה נבחר ראש המדינה בידי הציבור והוא מכהן לתקופת זמן קצובה, שלאחריה נערכות בחירות חדשות והוא יכול להיבחר מחדש או לפנות את מקומו לנבחר אחר.

הרפובליקה העתיקה ביותר, שנקראה בשם זה, היא הרפובליקה הרומית ששלטה ברומא העתיקה בין השנים 509 לפנה"ס עד 44 לפנה"ס. במשטר ברומא שלטו שני שליטים (קונסולים) והסנאט הרומי (מלשון "סנקס", שפירושו בלטינית "זקנים"), אשר היווה את הגוף המחוקק, שהעלה הצעות חוק להצבעות דמוקרטיות, בדומה לפרלמנט או לכנסת בימינו.

סן מרינו, אחת המדינות הקטנות ביותר בעולם, רואה בעצמה את הרפובליקה העתיקה בעולם. היא נוסדה כבר בשנת 301, והחוקה שלה - התקפה עד עצם היום הזה - נכתבה ב-1600. המהפכה הצרפתית ידועה בכך שהביאה לתחילת קץ עידן המונרכיות ששלטו באירופה עם הקמת הרפובליקה הצרפתית הראשונה.

מלבד הרפובליקה כצורת משטר, משמשת הרפובליקה גם כמערכת ערכים. מזווית זו, אזרח ברפובליקה הוא חלק מקהילת האזרחים, ומתוקף כך הוא זכאי לזכויות ובעל חובות. יתרה מכך; הגשמת ערכיו של הפרט היא באמצעות החיבור לקהילת האזרחים, באמצעות לקיחת חלק מן המתרחש במרחב הציבורי. האזרח הרפובליקני נדרש לנתינה מסוימת למען המדינה, כחלק בלתי נפרד מאזרחותו[1]. החובות והזכויות של האזרח משתנות ממדינה למדינה.

ברומא הקלאסית, לדוגמה, האזרח נדרש לשלם מס על מנת לזכות בזכות לבחור ולהיבחר למוסדות המדינתיים. יתרה מזו, ככל שאזרח שילם מס גבוה יותר, כך קולו בהצבעות השפיע יותר. הצבא הורכב מאזרחים בלבד, אשר מימנו מכספם את השירות בו בתקווה לזכות בשלל ולמען ביטחון הרפובליקה. המשרות הציבוריות היו ללא שכר, כלומר - גם הן מומנו מכיסו של האדם המכהן בהן. עשירי הרפובליקה התחרו ביניהם על הזכות לשרת במשרות ציבוריות נעלות, על מנת לזכות ביוקרה, להשפיע על המדיניות, ולהתמנות למצביאים לאחר השירות האזרחי. הסדרים אלו הם דוגמאות להתנהלותה יוצאת הדופן של רומא הרפובליקנית, על רקע המונרכיות בעולם העתיק, שהתבססו על ציות מוחלט ואי-מעורבות של הפרט במדינה. ברומא האזרח נדרש לחובות רבים (כמו מס, שירות לציבור, שירות צבאי, מעורבות בפוליטיקה) והיה בעל זכויות תואמות (כמו זכות הצבעה וחלק בשלל המלחמה), ואזרח המשתתף בענייני המדינה נחשב לאזרח טוב וערכי.

העיקרון הרפובליקני מנוגד לאופני תפיסה אחרים של החברה. לכך יש כמה דוגמאות מרכזיות:

החשיבה הערכית העומדת בבסיסה של מונרכיה, מנוגדת בכך שהאזרח הרפובליקני נתפס כאדון במדינה, הנדרש למעורבות פוליטית גבוהה, ולא כנתין במונרכיה.
בתקופה המודרנית התפתחה מערכת ערכית אחרת המנוגדת לרפובליקה - הליברליזם. בעוד שהעיקרון הרפובליקני רואה את הפרט כבעל זיקה גבוהה למדינה מתוקף אזרחותו, העיקרון הליברלי מעמיד את הפרט כיחידה עצמאית, ואת המדינה כמסגרת שתפקידה המרכזי הוא שמירה על זכויותיו. כלומר, ברפובליקה יש דגש על חובות ועל מעורבות בקהילת האזרחים, ובליברליזם יש דגש על חירויות הפרט. אומנם ליברליזם ורפובליקה אינן תופעות סותרות מבחינה מדינית, אך קיים ניגוד מסוים ביניהן מבחינה ערכית.