מה דעתכם על הקטע שכתבתי ליום הזכרון?

שעון מתקתק, אמא בוכה והאב שם למעלה צוחק.
נשים בשחור, מקוננות בשדה של גופות.
גברים עם כיפות, מהלכים בשיירה ונושאים תפילות אבל.
הילד מגיע גם הוא, עטוף בדגל.
נקטף הוא באיבו כשרק כוונה טהורה בליבו.
יקרע אז האב חולצתו, תרכין האם מבטה.
ינשאו הם ביחד כולם מזמור, אל הבן שלא יחזור.

החייל שבאש התופת לא נסג,
החייל שבהגנה על מדינתו, נהרג.
החייל שאת האחרונה בנשימותיו נשם בקרב חבריו, עמוק בשדה הקרב.

הורים שחייהם ישתנו לעד בעוד הארון לאיטו מורד.
חלקת הקבר תכוסה כפצע המגליד.
אך אותו הפצע, ישאר פתוח תמיד.