כתבתי טקסט ליום הזיכרון, תגיבו איך יצא

החיילים דפקו בדלת. בישרו את הבשורה המרה. הוא איננו עוד, הוא איננו! לא ישוב הביתה הנער הצעיר, עם הבלורית והעיניים הכחולות הצלולות כמו מים. לא ישוב עוד. אבל היא, צעקה עליהם שילכו מביתה והשאירה את הדלת פתוחה. עוגה וקפה והשאירה על השולחן. שטיח שמה בפתח הדלת, סט של בגדים נקיים בחדר. הדליקה את הדוד, הכל מוכן. עכשיו רק נשאר לחכות לו שיבוא. אבל הוא לא שב.