אפשר דעה כנה על משהו שכתבתי?

"ניסינו" אמרת לי עם מבט כאוב ואני הרגשתי איך הלב שלי נשבר למליון חתיכות באותה השניה.
אמרת לי שאם נועדנו להיות ביחד אז אולי בעתיד... "אבל אני לא רוצה אותך בעתיד אני רוצה אותך כאן ועכשיו לידי" אמרתי.
אני לא רוצה לחזור לבכות כל לילה כשאף אחד לא שומע ושאתה תחזור להיות אדיש ולהדחיק.
אני לא רוצה לשכוח ממך, אני לא רוצה לשחרר, אני לא רוצה להתגבר, אני לא רוצה לוותר.
זה לא הגיוני שאנחנו זה לא נצח,
זה לא הגיוני שאתה לא יכול להיות כאן לידי,
זה לא הגיוני שהאהבה שלנו לא מספיקה,
זה לא הגיוני שהשלווה הזאת שאתה מביא לי כל פעם כשאתה מחייך תיעלם עכשיו,
זה לא הגיוני שאני לא אקבל עוד חיבוק או נשיקה,
זה פשוט לא הגיוני.
אבל הנה אני יושבת וכותבת עליך ועליי ועל כמה שזה לא הגיוני שאתה כבר לא איתי.