פריקה של החיים

קיצר אני כרגע בכיתה ט ולא חשבתי שבאמת כול מה שיגידו אנשים שעברו את זה כבר שכנראה באמת יקרה בחטיבה זה היה לי אבסורד.
אז כן תמיד היה לי ביטחון עצמי ולא דיכאון או שום דבר. תמיד הייתי מוקף בהמון חברים לא משנה מתי.
ולפני חודשיים בערך היה לי חברה ממש טובה שהיא פשוט נטשה אותי לגמרי והתחילה להתייחס אליי ממש חרא בגלל חבר שלה אז ניתקתי איתה קשר בלב ברירה.
ולפני חודש רבתי עם החבר הכי טוב שלי, הסיבה היא שהוא היה משקר לי המון ומשתמש בי בתור המון תירוצים,לא היה יודע להקשיב ואני תמיד הייתי שומע את כול הבעיות שלו והחרא שלו בחיים והוא תמיד היה פשוט מתעלם משלי. ותמיד היה בא דיכאוני כזה לשיחות כאילו אין לו כוח אליי ופשוט באמת היה חבר נוראי.
עכשיו יצא מצב שנישארתי עם כמה חברים קרובים אליי, ורובם בקושי כבר באים לדבר איתי, פעם באמת אנשים רק היו באים מהבית ספר הייתי מקבל 4 הודעות בו זמנית. ועכשיו הדבר היחיד שאני מקבל זה פשוט סטירה לפנים. אני מדבר עם חברים שלא ראיתי כמה שנים והם מתחילים לסנן אחרי יום! אני מדבר עם סתם אנשים שהייתי זוכר שהם היו כול היום באים לדבר איתי ועכשיו פשוט עפים אחרי שיחה אחת או יציאה אחת. חברים אפילו מהבית ספר ולא מהעיר שהייתי גר בא שאני זוכר שטיול שנתי הקודם היינו עושים חיים מטורפים וצחוקים, עכשיו פתאום כבר מתעלמים ממני.
זה הוריד לי את הביטחון החברתי מרמה של להכיר אנשים חדשים ולהפוך להיות חבר שלהם בשעה של צחוקים לרדת עם אנשים ושיש שקט מטורף כי אני לא יודע אם הם יאהבו את מה שאני הולך לומר... זה באמת כאילו מרמה של 10000 ביטחון עצמי ל0.
אני לא יודע מה לעשות אני כבר כמעט כמה חודשים לא דיברתי עם אף אחד ופה ושם בחודשיים האלה שאני נכנס לשיחות יש שקט עם אנשים שפעם כול השיחה היינו חופרים אחד לשני! זה באמת הורס אותי בפנים ואין לי מושג מה לעשות לעזאזל..