תענו שנייה בכנות מה אתם חושבים..

נופ, ממש לא.
אנחנו נוטים לפעמים לשפוט אנשים ומצבים בלי להכיר את כל התמונה... ולפעמים גם משהו שנראה לנו צומי הוא עם סיבה מוצדקת. זה בסדר.

את לא בנאדם רע
קשה לאנשים לראות מישהו ששוקל פחות ממנו.
הכל קנאה.

אני גם עושה את זה לפעמים.. מאותה סיבה שאת עודה את זה לצערי ולא מצוצי כמו שכולם חושבים
מוזמנת לבוא לדבר איתי בפרטי

שואל השאלה:
תודה :)
לפני שהייתי בתוך ההפרעת אכילה הזאת ממש שנאתי בנות שעושות את זה מכל סיבה שהיא כי זה גרם לי להרגיש לא בנוח עם עצמי כשהייתי בעודף משקל והן שקלו פחות ולכן זה הכי כואב לי שכותבים לי את זה כשאני באמת מבינה..

הכל בסדר.את לא בן אדם נורא.
אנחנו נוטים לשפוט אנשים בקלות רבה מאוד בלי לדעת מה הסיבה האמיתית. אנחנו לא תמיד מסתכלים על התמונה המלאה.
זה לא צומי.

את מהממת כמו שאת!!!!! ואל תתני לתגובות של הצומי להזיז לך פשוט יש המון בנות שרוצות צומי ואנשים כבר התרגלו אבל את לא כזו ואת נשמעת ילדה מהממת באמת!

לא קראתי הכל אבל מעט השורות שקראתי הבנתי את המצב.
מציעה לך בחום לגשת לפסיכולוג/ מטפל ולעבור תהליך .
נב- חלילה שלא תפתחי הפרעות אכילה אם כבר לא פיתחת

שואל השאלה:
את רצינית?
את יודעת שכתבתי ממש בשאלה
"אני בשיקום מהפרעות אכילה"
בממש ברור בתוך השאלה..

את לא אדם רע, יש אנשים שלא מאמינים במושג מלא, שמן, רזה.. ומעדיפים לא להגיד את המילים האלו.. אל תקחי את מה שהם אומרים ללב, זה פשוט מפריע להם המילים האלו

גם אני בשיקום מהפרעת אכילה, ולכן אני מרגישה שזה בסדר שאני שופטת אותך.
את מוזמנת לא להסכים איתי...

את בעצמך אומרת שהמטרה בשאלות הללו היא להעלות לעצמך. סבבה.

אבל, את מורידה לאנשים אחרים. השאלות הללו כל כך הרסניות עבור רבים מהמשתמשים, וכן. זה מעשה רע בעיני.
תחשבי איך את מרגישה כשמישהי רזה מאוד יורדת על עצמה, ואת מביטה בעצמך, בכל פגם שתמיד כל כך בולט, ומרגישה עוד יותר רע.

זה שאת שואלת אם את אדם רע מעיד על כך שאת יודעת שזה מעשה פוגעני.
למרות זאת, אני לא חושבת שאת אדם רע. זה מעשה רע הנובע מהמחלה המזעזעת ממנה את סובלת.
ולמרות שזו לא אשמתך, את יכולה לשלוט בזה. את יכולה להפסיק לעשות את המעשה הזה שעושה רע לכל כך הרבה אנשים.

בתחילת ההפרעה שלי, כשהייתה לי אפס מודעות לסביבה וכל מה שעניין אותי היה אני, הייתי שואלת שאלות דומות כל הזמן. עכשיו אני מבינה כמה אגואיסטי, פוגעני, מרושע היה המעשה הזה, ולכן אינני עושה אותו עוד.
זה שהפרעת האכילה מורידה אותנו, לא אומר שאנחנו צריכים למשוך איתנו אחרים.
וכדי להילחם בה, להוריד אחרים לא יעזור. רק להעלות את עצמנו.

בנוסף, אני רוצה להוסיף שהמקרים האחרים, שאת מכנה כ"צומי", הם בדיוק כמו שלך.
ושהפרעת אכילה היא לגמרי דרך לקבלת תשומת לב.
אני לא אומרת זאת ממקום רע אלא ממקום מודע.

את לא נשמעת אדם רע...
ולא רק לשמנות מותר להרגיש רע עם עצמן.
אני מרגישה רע עם הגוף שלי כל שנייה בערך ואני רזה..
את מוזמנת לדבר איתי בפרטי אם בא לך :) ❤

לפעמים פשוט לא חושבים על הכול וזה נורמלי לגמרי חוץ מזה שאנשים יכולים למצוא את הרע בכול דבר אל תיתני לתגובות כאלה להשפיע עלייך יותר מידי ואת ממש לא בן אדם רע זה יכול לקרות לכולם אל תאשימי את עצמך

שואל השאלה:
אני ממש לא מסכימה עם כל מה שאמרת
את אמרת פה שהפרעת אכילה היא דרך לקבל תשומת לב!?
זה ממש לא נכון וזה פוגעני ומעליב
הפרעת אכילה זה לא משהו בשליטה או מבחירה ובטח לא דרך לקבל תשומת לב
אני הכי לא רוצה להתבלט והכי ביישנית ותמיד מחפשת איך לא לקבל תשומת לב ולא לבלוט.
זה מוזר לי שמישהי שהייתה לה הפרעת אכילה כותבת דבר כזה את הרי אמורה להבין יותר מכל אחד שלא הייתה לו הפרעת אכילה את המקום שלי בלי קשר למעשה

שומעת? אין בזה שום דבר רע
וכל מי שיגיד לך אחרת זה סתם כדי לפגוע בך
אל תדאגי הכל בסדר

לא אמרתי שהפרעת אכילה היא דרך לקבל תשומת לב...

אבל, אם יצא לך להיות במחלקות (לי אישית יצא להיות ב3, 2 להפרעת אכילה ואחת פסיכיאטרית) אני משערת ששמת לב לקרב על תשומת הלב שם.

הפרעת אכילה נובעת מהרבה דברים, בינהם כמיהה בלתי נשלטת ולא מודעת לתשומת לב.

זה מעניין שהחלק היחידי שבחרת להתייחס אליו מהתשובה שלי הוא החלק האחרון והקצר.
הרי הוספתי אותו בתור הערה.
התעלמת לגמרי מהחלק בו אמרתי כמה ההתנהגות שלך לא בסדר למרות שזה בדיוק מה ששאלת...

אני חושבת שאם את רוצה לקבל תשובה עדיף שתתייחסי לכולה ולא רק לחלק שבו את מרגישה שאת יכולה "לצאת" על מישהו.

תתייחסי לחלק שבו אמרתי שההתנהגות שלך מעוותת ופוגענית ותשני את דרך הפעילות שלך.

את ממש ממש לא בן אדם רע!! בכלל לא. קודם כל, אני בטוחה ששאלה אחת כזאת לא תעשה לאף אחד פה גיהנום, אולי זה יוריד לה קצת ויעשה לה באסה באותו רגע, אבל זהו. נשמע שהשאלות האלה מאוד משמעותיות לך, ושהם מועילות לך הרבה יותר מזיקות לאחרות, יש פה יותר תועלת לנזק, לכן לדעתי זה מעשה נכון.
בנוסף, לפעמים אנחנו מגיעים למקום נמוך, שקשה לנו ואנחנו בקושי מצליחים להחזיק את עצמו. ברגעים האלה מאוד קשה לנו בכלל להתחיל לחשוב על אחרים, כי אנחנו פשוט כלכך עסוקים במה שקורה איתנו.
מטאפורה טובה לזה: במצבים מסויימים קשה לנו - קשה לשמור על הראש מעל המים, מתחילים לטבוע. במצבים האלה אם יש מישהו אחר לקראת טביעה אנחנו לא מסוגלים לבוא לעזור לו, אנחנו טובעים בעצמנו. לפעמים אנחנו עלולים להיאחז במה שמסביב ובטעות להוריד אנשים קצת מתחת למים כדי שנוכל לעלות רגע לנשום.
בגדול אני אומרת שלפעמים פשוט אין לנו מספיק אנרגיה נפשית לדאוג גם לאחרים - מה לעשות, פשוט אין. זה קורה, וזה אנושי. אנחנו עושים את המקסימום, אנחנו תמיד מנסים.
יש אנשים שתמיד מורידים אנשים אחרים כשהם יודעים, או כי הם תמיד יודעים או כי הם התרגלו לזה, זה כבר עניין אחר ואנשים כאלה עדיף להתרחק, כי הם נזק תמידי - אנשים כאלה זה מה שאני מגדירה כטוקסיק. אבל את ממש ממש לא כזאת - את מנסה שלא, את משתדלת, לפעמים פשוט אוזלת לך האנרגיה להתמודד וזה המקסימום שאת יכולה לעשות, זה קורה לכולנו וצריך לקבל את זה, אך גם לזכור שאם אתם מסוגלים להתמודד בלי להוריד אחרים בכלל בכלל זה תמיד עדיף ותמיד לנסות, רק לא מעבר לגבול היכולת.
*סורי על החפירה ושזה כלכך ארוך, דיי הסברתי פה את כל האידיאולוגיה שלי, מקווה שזה יועיל ❤ לדעתי טוב לדעת את זה לחיים בכללי, עוזר לנו להבין אנשים אחרים ושקשה להם במקום לשנוא אותם.

* לתגובה שם^ יכול להיות שהפרעת אכילה הייתה דרך לקבל תשומת לב בשבילך, ואני יודעת שזה ככה בשביל בנות(או בנים) נוספות, אבל בהחלט לא כולם. שואלת השאלה אם את אומרת שזה לא נכון לגבייך את צודקת - את יודעת יותר טוב מכולם לגבי עצמך.

אה שכחתי לציין משהו חשובב
אם את לא מצליחה ומרגישה שאת חייבת לקהל את העידוד הזה, תנסי לשפר במעט כדי לפגוע באנשים פחות, ופשוט תכניסי בשאלה שאת מנסה לצאת מהתסבוכת של הפרעות אכילה וזה למה את שואלת ואת לא רוצה להוריד לאף אחד. אין נזק בלהזכיר את זה, וזה ללא ספק יגרום לאנשים להבין ולא יוריד להם את הביטחון. זה הדבר הכי נכון שאת יכולה לעשות.

אני כל כך לא מסכימה איתך.
אם כולנו נחשוב רק על עצמנו, העולם יהיה עוד יותר מזעזע ממה שהוא עכשיו.
ושתדעי לך, ששאלה אחת כזו הרסנית מאוד עבור אנשים מסויימים.

ואם בא לך להיכנס לי לחיים, שתדעי שאצלי ספציפית הפרעת האכילה הייתה כדי לענות את עצמי לאט למוות.
אבל עכשיו, כשאני מסתכלת על זה, ומדברת על זה עם עשרות החברות שלי שגם מתמודדות עם הפרעות אכילה, כל מי שנמצאת במקום טיפה מפוקס יותר, מבוקר יותר, מבינה שחלק בה עשה זאת בשביל תשומת לב.
בשום שלב לא אמרתי שזה דבר רע...
תשומת לב זה צורך בסיסי, והרבה פעמים אנחנו משכנעים את עצמנו שאנחנו לא רוצים בו. וכאן הפרעת האכילה נכנסת...
הדיון הזה כבר הרבה יותר מידי ארוך, והפואנטה היחידה שלי הייתה שאני חושבת שעל שואלת השאלה להתאמץ יותר כדי להפסיק עם המנהג הזה.

לכל אורך התשובות שלי כתבתי והדגשתי, שאני ממש לא חושבת ששואלת השאלה היא אדם רע. החלק בה שמתנהג ככה הוא הפרעת האכילה. והיא יכולה ללמוד לשלוט בו, ולהפסיק עם ההרס הזה כי זה פשוט יוצר לופ אינסופי.

שאלה אחת כזו, גורמת למינימום אדם אחד להרגיש חרא, ואז השאלה תשאל שוב ושוב ורק תדביק יותר אנשים בתחושה הזו.


ובאמת, שואלת השאלה. ביקשת תשובה כנה. עניתי לך. תתייחסי לכל חלקי התשובה. ותתמודדי עם הבקשה שלך לתשובה כנה, כי זה מה שביקשת.

אני לא חושב שהפרעת אכילה נובעת מרצון לצומת לב פשוט מזה שאתה רוצה להרגיש טוב עם עצמך ולהיות שלם עם הגוף שלך



(אבל אני לא יכול לדעת אף פעם לא היה לי את זה)

שואל השאלה:
זה בדיוק מה שאמרת
"המקרים האחרים שאת מכנה צומי הם בדיוק כמו שלך. ו*שהפרעת אכילה היא לגמרי דרך לקבלת תשומת לב*"
ציטוט ממה שכתבת מקודם

אני בהחלט לא חושבת שכל אחד צריך לחשוב רק על עצמו, בכלל בכלל בכלל לא. מעולם לא אמרתי דבר כזה, וזה הדבר האחרון שאני עושה *תמיד*. יש עשרות שאלות שאני לא שואלת באתר הזה כדי למנוע פגיעה באנשים אחרים, אפילו דברים מגוחכים שאני דואגת לגביהם שאני לא רוצה שאנשים אחרים גם פתאום יתחילו לדאוג לגביהם ולפתח חששות, גם אם זה כמעט בטוח לא יקרה. את לגמרי פיספסת את הנקודה שלי.

לכולנו יש סף מסויים של אנרגיה נפשית, לכולם. יש מצבים בהם אנחנו פשוט לא מצליחים להחזיק את עצמו, ברגעים בהם אנחנו טובעים. אני חושבת שאנחנו תמיד צריכים לנסות להתמודד כמה שאפשר בלי לפגוע באף אחד, אני אישית לוקחת את זה לקיצון ותמיד יוצא שאני פוגעת בעלי במקום, אבל קיצר לפעמים פשוט אי אפשר. גם צריך למדוד את הנזק. אם היא מביאה לעצמה המון תועלת וממש מצילה את עצמה והיא צריכה את זה, ולעומת זאת היא עלולה לעשות למישהו אחר קצת באסה או אפילו הרבה באסה, זה הרבה פחות גרוע מאשר מצב בו היא מורידה מישהו יותר מאשר מעלה את עצמה.
אני רק אומרת שזה לא הולך אותה לבן אדם רע וזה קורה ולפעמים אנחנו נשברים ופשוט לא יכולים, נגמרה האנרגיה, אי אפשר, לכולם יש סף. היא לא צריכה לכעוס על עצמה או לחשוב שהיא בן אדם רע או כלום, אלא להבין את עצמה ולדעת שהיא עשתה את המקסימום והיא רק בן אדם.
בהחלט כל עוד אפשר - **צריך לנסות להחזיק את עצמנו שלא לפגוע באף אחד, לנסות הרבה ולהשתדל***
אבל אם אני מסתכלת על זה באופן אובייקטיבי - אני הייתי רוצה שאם היא במצב גבולי והיא שוקלת לחזור לבעיות אכילה כמו שהיה קודם שתשאל את השאלה - הסיכויים שזה יעשה נזק גדול יותר מאשר הנזק שיהיה אם היא לא תשאל הם קטנים מאוד, ולכן אני מבחוץ הייתי רוצה שהיא תשאל. אז למה שהיא לא תרצה את זה?
הצורך חשיבה שלי היא לנסות להגיע לנזק המינימלי, ולפעמים זה יוצא בצורה כזאת וזה עדיין נכון.
תראי זה דיון ארוך וזה משהו שאני יכולה לדבר עליו ימים, זו חשיבה מאוד מוסרית וגם הוגנת ונכונה אם תשאלי אותי, וזו פשוט האמת. אני יכולה לראות איך את תחשבי אחרת מנקודת המבט שלך, אבל יש לי המון ניסיון עם זה וחשבתי על זה ואני מאוד בטוחה בדעתי - זה עדיין בסדר שאת לא מסכימה.

גם אמרתי שהכי טוב שתוסיף בשאלה את הרקע ללמה היא שואלת, כך שממש אף אחד לא יפגע. זה הפתרון הטוב ביותר מכל הכיוונים. (אפילו שהכי עדיף שהיא תדע לבד שהיא רזה ושהיא חזקה ויפה והכל ולא תצטרך חיזוק מאחרים, אבל מה לעשות שזה ממש ממש קשה)
זהו ❤
שואלת השאלה אם באלך וזה את יכולה לפנות אליי בפרטי :) אם את עוד מוטרדת

ושוב, את מתייחסת לתפל ולא לעיקר.

הכוונה של הצומי זה שהשאלה שתיארת שאת מידי פעם שואלת, נובעת בדיוק מאותו מקום כמו השאלות שהבנות שכינית כמחפשות צומי שואלות.
כולכן מחפשות חיזוק, העלאה, וגם בין היתר צומי

בנוסף, אמרתי שהרצון הבלתי נשלט ומודע לתשומת לב הוא אחד מיני אלפי הגורמים להפרעת אכילה.


תשובות בכתב זו לא דרך טובה להביע דעה. כי אני פירטתי, אבל אני לא יכולה לפרט עוד יותר. זה כבר מוגזם.

ואני מבקשת ממך, תתייחסי בתשובה הראשונה שלי לתשובה לשאלתך, תפסיקי לברוח ממנה

כפי שאמרתי, קשה יותר להעביר ולקלוט מסר בכתב.
אני שמחה שלא הבנתי נכון, ושאת גם דוגלת בלאוג לאחר. סליחה.
אם יורשה לי אני מאמינה שגם לי יש מספיק ניסיון בתחום, אבל בסדר...

אני פשוט לא באמת חושבת שזה מביא תועלת, לשאול שאלה כזו... אם את מטופלת(שואלת השאלה), את יכולה לחפש יחד עם הצוות הטיפולי שלך עשרות דרכים לעזור לעצמך שלא כוללות חיזוק חיצוני פוגעני.
כן, חיזוק חיצוני זה עוזר וטוב, אבל באמת שהשאלות הללו מאוד פוגעות. מאוד. את בעצמך אמרת שזה היה עושה לך רע.
מטרת התשובה הראשונה שלי הייתה לשקף לך את העובדה שזו שאלה פוגעת. הדגשתי שאני ממש לא חושבת שאת בן אדם רע. רק ביקשתי שתנסי לא לשאול את השאלה הזו.
אני לא חושבת שאת צריכה לכעוס את עצמך, אני בטוחה שאת מלאה בכעס ושנאה עצמית גם בלי זה. אבל ביקשת תשובה כנה ולכן נתתי לך את התשובה הכנה והמפורטת ביותר שיכולתי.
החלק האחרון בתשובתי היה מיותר, הוא הסיר את החשיבות מהעיקר וסתם יצר דיון ארוך ומיותר

את לא אדם רע..
אבל זה באמת לא צומת לב מה שהיא צריכה? היא בתהליך קשה והיא צריכה עידוד ועידוד זה צומת לב מאחרים, אז זה כן צומי.. ואם כך צר לי להגיד לכם משתמשי סטיפס צומי זה לא דבר רע.. לפעמים צריך את זה כשאתה חלש ואין שם אף אחד שאתה יכול לסמוך אליו או לשאול אותו את השאלות האלה.. זה למה אנונימיות פה זה דבר טוב