סבתי היקרה נפטרה לפני שנה בייסורים מסרטן. כואב לי, אני מתגעגעת. איך להתעודד?

הייתי איתה עד הסוף, עזרתי בכל מקום ובכל שנייה, היא הייתה האמא השנייה שלי, אפילו האופי שלנו כמעט זהה.. כל הזמן חושבת עליה..
אני הרוגה מבפנים, תדמיינו אדם בריא שנראה צעיר ב 40 שנה ועובד, מתעסק בספורט, מה לא! ולפתע בום והמחלה משתלטת, לא יכול לאכול, ואז ללכת, ואז עושה צרכים במיטה, ואז כבר לא זוכר כלום, ואז מפסיק לדבר, ואז כבר לא נושם.

זה טראומטי בשבילי ברמות, זה פשוט טירוף.
בגלל שהיא הייתה כל כך חלשה, אפילו העיניים שלה לא נסגרו, היא הייתה כמו צמח, לעיתים איאפשר היה לזהות אם באמת חיה.

באותו השבוע, נישקתי אותה ודיברתי איתה, והתברר שהיא כבר הייתה מתה.. בידיי..

אני הרוגה.