אבא שלי קיבל התקף לב אתמול ואני הצלתי את החיים שלו

אין לי ככ כוח להסביר איך אבל בואו נגיד שבלעדיי הוא לא היה פה היום והוא גם חווה דום לב ומוות קליני ובאמת משהו מטורף אני לא יכולה להפסיק לחשוב על זה היום הוא חזר הביתה ואני חושבת שיש לי טראומה ממה שקרה.
אנשים מהמשפחה קצת חסרי רגישות אבל באים מכוונות טובות ומדברים איתי על המקרה שאני מנסה להדחיק הם אומרים לי שאני ילדה מאוד אמיצה ושכל הכבוד שאני מתמודדת עם זה ושאם אני רוצה אני תמיד יכולה לפנות אליהם ולדבר איתם בכל שעה אבל הם לא באמת מתכוונים לזה ברצינות זה סתם מתוך נימוס וגם לא הכי נעים לי לדבר איתם על זה היועצת של בית הספר גם התקשרה אליי ואמרה לי שאני מוזמנת לחלוק אבל אני לא מרגישה הכי בנוח להתקשר אלייה ולשתף אותה במה שעובר עליי.
מישהו שלא ישפוט אותי יכול בבקשה לדבר איתי על המקרה בפרטי? זה ירגיש לי יותר בנוח לחלוק את זה שם.. תודה רבה