לא נראה לי שמישהו יענה לי, לכן אני רק אגיד שאשמח שתיכנסו...

אין לי ממש איך להסביר ולא בא לי להישמע בכיינית.
ההסגרים האלה דפקו אותי בצורה של ממש.
עזבו רגע את הלימודים.
ההסגר הראשון דפק אותי מכל בחינה אפשרית (חוץ ממשפחה): חוגים, מכינה, בת מצווה,
ההסגר הזה עוד יותר דופק אותי.
אל תגידו לי ותעצבנו אותי שלכולם זה ככה ושאני אתמודד, יש לי המון מחשבות מחיי האישיים שמציפות אותי בזמן האחרון והסגר הזה גןמר אותי. אני רק: לומדת. יוצאת לגינה קצת. מתקלחת. אוכלת. ולמיטה.
אני לא עושה כלום אפילו סהר לא עזרו לי, שום דבר לא יעזור לי.
ואגב, איזה כיף זה לראות את שתי השכנות שלך שחשבת שהן חברות שלך שהולכות לבד לטייל ולא חושבות לקרוא לך, בזמן שביקשת מהן להתקרב יותר ושיזמינו אותך כשהן יוצאות?
ולומר לעצמי: "טוב נו אני רגילה לזה..."