מה לדעתם אמרה בת שבע לדוד על מנת לשכנעו שבנה שלמה ימלוך אחריו?

שואל השאלה:
חחח לא מצחיק

^^ נשבעת עוד לפני שראיתי את התגובה חשבתי אותו דבר חחיחיחי

תנסי לחפש את פירוש המלבי"ם על הפרק הזה , הוא מביא את המהלך הפוליטי שהיא עשתה שם ומראה אותו במילים של הפסוק, אם הייתי זוכר בעל פה הייתי כותב לך בכיף

(יז) "ותאמר לו". היא ספרה הדבר באופן שאינה מתרעמת על המלך כי לבה בטוח שלא מאתו יצא הדבר, אחר שנשבע לה, רק מגדלת פשע אדוניהו וחטאתו שהוא בן סורר ומורה על פני אביו, וז"ש, א] "אתה נשבעת". ב] שהיתה השבועה "בה' אלהיך", שהיא שבועה חמורה בשם, ובפרט למ"ש דהנשבע באלהי ישראל אין מתירין לו. ג] "לאמתך", והנשבע לחברו אין מתירין לו אלא בפניו. ד] שאמרת "כי שלמה בנך ימלך אחרי", שימלוך מצד שהוא בני, מאהבתך אותי וכי אני הראויה לזה מצד שיצא ממעי שבט מושלים, בפרט למ"ש חז"ל שלא רצתה להנשא לו רק על תנאי זה, וא"כ התקשר לה על הדבר הזה. ה] "והוא ישב על כסאי", כי הוא ג"כ ראוי לזה מצד עצמו, כי ידמה כסאו לכסאך, בענין שלא תופחת מעלת כסאך בישיבתו עליו:

(יח) "ועתה הנה אדוניהו מלך". ר"ל והלא גם אם היה מולך אחרי מותך היה זה מרד, אחר שהבטחת את המלכות לשלמה, כ"ש "עתה" בחייך. זאת שנית ו"עתה" אדני המלך לא ידעת, שאין לו אמתלא שלא ידע משבועתך, ושחשב שתסכים לזה אחר שהוא הבכור ולו המלוכה, שא"כ מדוע העלים הדבר מאתך, שגם אם תגיע לו המלכות בירושה, אין מגעת לו בעודך חי, וא"כ "עתה", ר"ל בחייך איך אדוני המלך לא ידעת:

(יט) "ויזבח". הוסיפה להגדיל פשעו במה שה"כי"ן זבח רב והקדיש קרואיו בחיי אביו בהיותו שוכב על ערש דוי. זאת שנית "כי לשלמה עבדך לא קרא", שזה מעיד שיודע כי הבטחת המלכות לשלמה, ולכן לא קראו, שאם היה זה בתומו, לא היה שלמה בן המלך גרוע משר הצבא:

(כ) "ואתה". והנה לא ספרה לו שקרא לכל עבדי המלך בל יירא דוד שהעם אתו בקושרים, אמרה בהפך "שעיני כל ישראל" מצפים "עליו", ורק מי שיבחר הוא זה ימלוך עליהם:

(כא) "והיה". אמנם אם יחריש יחשבו ישראל שזה נעשה בידיעתו, כי מי יאמין שדבר גדול כזה נכחד מן המלך, ובזה לא לבד שאחרי שכב המלך ימלוך אדוניהו באין מוחה, אחר שידמו כולם שהומלך בידיעתך, כי גם "אהיה אני ובני שלמה חטאים", כי אחר שהוא יודע ששלמה היה מוכן למלוכה, יאמרו ששוב נדחה ע"י חטאי וחטאו, וגם יזכירו חטא של אוריה באופן שישימוהו כבן זנונים, ואותי כמנאפת תחת אישה וידונו אותנו למיתה כחטאים, ויהיה די בזיון וקצף גם אל כבודך, משא"כ אם ימלוך שלמה יהיה גלוי לכל כי ראויה היתה בת שבע לדוד, ושסבב ה' שיצא הכל בהיתר כפי שפירשנו בספר שמואל ב' (סי' יא):

(כד) "ויאמר נתן אדוני המלך אתה אמרת אדניהו ימלך אחרי". הנה נתן תפס הספור באופן מתנגד אל דברי בת שבע, הוא עשה א"ע כאילו יחשב שהיה זה בפקודת המלך, ובלתי מתרעם על אדוניהו רק על מה שהעלים המלך הדבר מאתו, כי הוא עשה א"ע כלא ידע משבועת המלך לבת שבע, וז"ש אתה אמרת אדוניהו ימלוך אחרי, ר"ל כן נראה הדבר:

(כה) "כי ירד היום". וא"א שיעשה זה היום בעוד המלך חי בלא ידיעתו, וגם "שקרא לכל בני המלך ולשרי הצבא ולאביתר הכהן", שא"א שאלה כולם יעשו זה בלא דעת המלך, והלא "הנם אכלים ושותים לפניו ויאמרו יחי המלך אדוניהו":

(כו) "ולי". וא"כ אתרעם "למה לא קרא לי", באשר גם "אני עבדך", וכן "לצדוק ולבניהו", כאילו מכחידים פקודת המלך מפנינו, וכי אנו לא נהיה נכונים לעשות פקודת המלך הזאת, וכן למה "לשלמה עבדך לא קרא", אחר שנעשה הדבר בפקודתך בודאי גם שלמה יכנע תחתיו כי הוא עבדך ולא ימרה את רצונך, ולמה חושדים אותנו שנסרב להמליך את מי שיבחר המלך למלוך תחתיו:

(כז) "אם מאת אדני". עוד הזכיר תרעומת אחרת נוגעת אליו לבד, באשר הוא נבא לדוד כי שלמה ימלוך אחריו, אם יצוייר שדוד ימליך זולתו, בהכרח בא אליו נבואה אחרת להמליך את אדוניהו (שזה יצוייר אם גרם איזה חטא בינתים לשלמה שלא ימלוך), ואז היה דוד מחוייב להודיע זאת לנתן, בל יגרום לו ספק בנבואתו, או חשד על דוד שעבר על דברי נביא, וז"ש "אם מאת אדוני נהיה הדבר איך לא הודעת את עבדך מי ישב" וכו'. וכבר אמרו החכמים כי להוציא איזה התפעלות צריך לעורר הדברים מכל צדדיו, כי לפעמים יתפעל האדם מהקנאה והחמה, וזאת פעלה בת שבע בהגדילה חטא אדוניה, ולפעמים יתפעל מצד החשד והבושה וזאת פעל נתן במה שהניח שדוד עשה זאת, ויתעורר מפני שראה שחושדים אותו שעבר על דברי נביא ועל שבועת אלהים:

ארוך, כתוב בשפה קצת גבוהה, אבל חכם שווה קריאה. אם יש לך שאלות על ראשי תיבות וכאלה תשאלי בכיף.