יש לכם התמודדות נפשית שאתם רוצים לשתף עליה?

לא

עניתי תשובה דומה בשאלה אחרת שלך אבל לא נורא
בולימיה זה חרא
גם חרדה חברתית
אוף

אתה ידעת שאני בדיכאון וידעת שעברתי תקיפות מיניות, היית הבנאדם הכי קרוב לי אלי ובאת ואנסת אותי.
שמעת אותי צועקת די ונלחמת איתך בכל הכוח, ראית שאני מנסה לברוח וחנקת אותי וסתמת לי את הפה, פצעת אותי, לא רק נפשית, פיזית ירד לי דם מכאבים.
אבל המשכת ואחר כך התנהגת כאילו לא עשית שום דבר רע..
עוד אמרת לי שאני דרשתי את זה ושבטח נהנתי.
רצחת לי הנפש, שוב.
והקטע שאף אחד לא מבין אותי או שלא מאמינים לי שאומרים לי "אז למה ישנת איתו? את פיתת אותו" או שבכלל לא מאמינים או שאומרים לי לסלוח לו.
או שמאשימים אותי כי "פיתתי אותו"
אבל היינו ביחד... זה לא אשמתי אתה אמור לדעת לקבל לא, אני אמרתי לך שאתה לא אמור לנסות בכלל לשכנע אותי כשאני אומרת לא, אתה פשוט צריך להפסיק.
לפעמים אני מרגישה אשמה שלא צעקתי מספיק, שאולי לא הייתי ברורה מספיק כשאמרתי לא או שצעקתי מבכי.
כי אני לא מבינה למה לא הפסקת?
לא שמת לב שאתה עושה משהו לא בסדר? אתה לא רואה שאני דוחפת אותך ממני, צועקת ובוכה?
ההבדל בינך לבינה זה שהיא ידעה לעצור כשאמרתי לא ואתה לא. המוח שלך נכבה וחשבת רק מהאיבר.
אתה הרסת אותי נפשית בגללך אני משלמת כל שבוע מלא כסף לטיפולים בגלל שהיית חרמן ולא ידעת לקבל את המילה לא!
זה לא הוגן שאני שבורה ואתה ממשיך את החיים כאילו לא קרה דבר.
אני שונאת אותך.


זהו אני בסדר פשוט הייתי חייבת לפרוק תודה

קשה לקרוא את זה אנונימית ❤❤❤