למה שמשפטיים תורניים יהפכו לססמאות של האתאיסטים (בפירוש המעוות שלהם, כמובן)?

אם מאמינים בתורה - אז עד הסוף.

1."ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא יט, יח). לפירושם זה - יש לאהוב כל אחד ואחד, גם אם הוא אל מאמין באלוקים ובתורה הקדושה, ועובר על המצוות של לאלוקים. אבל להתעלם מזה שאחד כזה לא נקרא "רעך", כי יש להיות חבר של של ירא ה' ושמור מצוות, כמו שנאמר""חָבֵר אָנִי לְכָל אֲשֶׁר יְרֵאוּךָ וּלְשֹׁמְרֵי פִּקּוּדֶיךָ" (תהילים קיט, סג)? הפסוק מסתיים במילים "אני ה'", כלומר הסיבה שאני אמור לאוהב את היהודים - זה בגלל שהוא הולך בדרך ה' יתברך, וכן מפורש באבות דרבי נתן:
"הלא הוא אומר (ויקרא יט, יח) "ואהבת לרעך כמוך, אני ה'"? מה טעם? "כי אני בראתיו"? - ואם עושה מעשה עמך - אתה אוהבו, ואם לאו - אי אתה אוהבו" (אבות דרבי נתן, פרק טז, ה).

2. "דרך ארץ קדמה לתורה" (תנא דבי אליהו רבה א). משפט זה קיבל פירושים שונים ומשונים, אשר וודאי לא עלו על ליבם של החכמים שאמרו את זה. לפירושם (של האתאטסים, ושאר אנשים אשר מגלים פנים בתורה שלא כהלכה) זה אומר שאם יש בתורה דברים שנוגדים את דרך ארץ (ולמה להגיד על אלוקים שהוא יתן לנו תורה שיש בה חוסר דרך ארץ? אלוקים הוא שיא השלמות, ולכן תורתו היא תמימה, כמו שנאמר "תורת ה' תמימה" (תהילים יט, ח). ) - אז יש לבטל את אותה מצוה ולא לקיים (אז למה אלוקים נתן לנו אותה? בשביל שנבטל אותה?) אותה בגלל "שדרך ארץ קדמה לתורה". פירוש אחר שלהם אומר שאלקוים בכלל לא שופט אותנו על פי האמנוה והמצוות שאנחנו מקיימים (אז למה הוא צוה אותנו על זה?), אלא רק על פי "דרך ארץ", בגלל "שדרך ארץ קדמה לתורה". אבל נתבונן שכתבו שדרך ארץ רק קמה לתורה, לא שלא צריך תורה, אאל בשביל לקלב את התורה צריך להיות עם דרך ארץ. אבל בגדול בלי התורה, גם דרץ ארץ לא תהיה שלמה, כמו שאמרו חז"ל "רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר: "אִם אֵין תּוֹרָה - אֵין דֶּרֶךְ אֶרֶץ, אִם אֵין דֶּרֶךְ אֶרֶץ - אֵין תּוֹרָה" ( אבות, פרק ג, משנה יז).