אנשים שקוראים/ כותבים ובכלל

מדהים

זה נחמד, יש לזה כמה רעיונות טובים, אבל אני חושבת שאם זה רוצה להכיל את שני הרעיונות העיקריים שלו הוא צריך להיות ארוך יותר (נמלה מעוכה/חיוך, אני מרגישה ששניהם יכלו למלא קטע בעצמם, אבל עכשיו נתת להם מעט מאוד זמן מסך אז הם לא פוגעים).
הייתי מציעה לעבוד קצת יותר על המעגליות של הטקסט והמוטיבים שלו, ומציעה אולי כמה תיאורים התחלתיים כדי להסביר קצת יותר את הסיטואציה ולתת לנו קצת לצלול לתוך הדמות.

גם שגיאה טכנית - ?? - אין דבר כזה. אין סימן פיסוק שחוזר על עצמו פעמיים. סימן שאלה יכול לבוא רק פעם אחת. נקודה וסימן קריאה שכן יכולים לחזור על עצמם, באים רק ביחידים או בשלשות. נסי לזכור את זה להבא~

סך הכל זה חמוד, הייתי שמחה ליותר. בהצלחה (:

אני חושבת שכדאי לך לנסח כמה מהפשפטים מחדש, משהו בתחביר שלהם לא כל כך ברור.
"כשהזזתי מעט את הרגל היא התחילה לצלוע בין חריצי המרצפות" משהו לא מסתדר כאן כי במשפט לפניי הדוברת בקטע אמרה שדרכה על הנמלה אז היא אמורה למות. לדעתי עדיף לתאר איך היא נמרחת על הריצפה כשהדוברת גוררת את הרגל שלה, זה מציאותי ויותר דרמטי, זה יותר מוסיף לאווירה העגמומית שאת מנסה ליצור.

"זה שהוחזר אליי מצידה שאל בקול תמוה 'סליחה??'" את הסליחה צריך לשים במרכאות (") ולכתוב רק עם סימן שאלה אחד, מה גם הייתי צריכה לקרוא את המשפט פעמיים כדי להבין למה התכוונת, לדעתי כדי להחליף את המילה "זה" במשפט למילה "המבט".

"שאל בקול תמוה "סליחה??". קול שהשיל ממני כל ביטחון..." במשפט הקודם כבר הזכרת את הקול לכן אחריי המילה סליחה לא צריך לרדת שורה וצריך לבוא פסיק במקום הנקודה. ככה נראה כאילו את מתחילה נושא חדש אבל זה לא המצב.

"...חוט קצר של תקווה..." הייתי מנסחת את זה "את חוט התקווה הקצר שנותר לי" זה מעצים את הכאב שהדוברת נמצאת בו ויותר מבהיר שהייתה לה תקווה מעטה מאוד וגם היא עכשיו נשללת ממנה

"לא חשוב, תודה" נשמע לי כאילו הדוברת מרגישה בושה בגלל הבקשה שלה שנשמעה מוזרה או טיפשית בעיני המוכרת, לכן היא מתנערת ממנה, כדאי לתאר את זה אם לא במילים ברורות אז להגיד אחריי המשפט הזה שהיא מיהרה לפנות אל מחוץ לחנות ולהשאיר מאחוריה את המפגש הלא נעים.

"התיישבתי" איפה? מבינים שהיא התיישבה כל המדרכה רק אחריי שהיא מדברת על הנמלים עדיף להגיד "התיישבתי על סף המדרכה, הנמלים לידי..."

"כל כך אחרת מהנמלים הרמושות, כל כך יפה, כל כך רגיל" לא הבנתי מה ניסית לתאר פה, מה הכוונה במילה "רמושות" אולי התכוונת לרמוסות? בכל מקרה צריך להבהיר את זה.

שואל השאלה:
תודה לכן על המענה המפורט, ממש לא ציפיתי❤
האמת שלא נראה לי שהכוונה שלי עברה פה וגם לא מרגיש לי נכון להסביר, אם זה לא מובן זה בסדר. כנראה שיש לי עוד הרבה מה ללמוד כדי שזה יעבור גם למי שקורא.
אני כותבת בשבילי, לא לשם הכתיבה. פשוט עניין אותי לראות מה יקרה כשאנשים אחרים יפגשו עם זה ואם יש איזה עניין בלשתף את זה.
תודה על הביקורת הבונה והזמן שהשקעתן, לא מובן מאליו.

בכיף! אני מבינה שדברים יכולים להיות מסובכים, במיוחד כשמתחילים לחפש ביקורת. כי באמת ראיתי שאת מסתבכת, הייתי מציעה לך לקחת כמה פעמים לתרגול משהו אחד מרכזי, שמתבטא בצורה אחת, ולראות אולי איך תוכלי לעבוד איתו. אולי זה יעזור לך קצת בהמשך^^

סך הכל את כותבת לא רעה בכלל, פשוט יש לך עוד דרך. בהצלחה בהמשךd:

שואל השאלה:
לא בטוחה למה התכוונת עם המסתבכת, אבל אני לא מנסה לכתוב באופן מקצועי כעיסוק, זאת נטו דרך להביע את עצמי.
אבל תודה לך (:
אולי בעתיד יעניין אותי יותר לקחת את זה בקטע רציני ולנסות לשפר את הטכניקה, כרגע זה מרגיש לי קצת מאולץ. מאמינה שבמקרה כזה יש סיכוי שאחזור לכאן לקרוא מה כתבתן, זה המון ללמוד אבל השתדלתי לקחת מה שרלוונטי לי לכרגע אז בכל מקרה עזרתן.

אפשר להסתבך גם מבלי לרצות לקחת כתיבה בצורה מקצועית~ ראיתי שהסתבכת קצת בביצוע. על זה דיברתי.

בהצלחה^^

אמרת שאת לא כותבת בשביל הכתיבה, אלא בשביל עצמך, אבל זה בדיוק הקטע אדם שכותב עושה את זה תמיד קודם כל בשביל עצמו כי זאת הדרך הכי נכונה בשבילו להביע את עצמו ואחריי זה עושים את זה גם בשביל הכתיבה עצמה, גם אם את לא מחפשת להיות מקצועית צריך להעריך את הכתיבה כקונספט אחרת זה פשוט לא יצא טוב.
אמרת שאת לא כותבת בשביל הכתיבה וזה מורגש, בגלל זה כנראה יש דיסוננס וריחוק בין מה שאת מרגישה לבין מה שהקוראים מקבלים כי אני לא הבנתי למה התכוונת ומה ניסית להעביר בקטע.

שואל השאלה:
תודה:)
לא מסכימה איתך, לפחות במקרה שלי.
אני גם רוקדת ומציירת המון זמן וזה תמיד בשביל עצמי, תמיד כשיש רגש.
לא אכפת לי אם הכתיבה שלי "לא תצא טוב", אני לא לחוצה לתוצאות ולא אכפת לי מהן מאוד, כל עוד זה גורם לי להרגיש טוב אני ממשיכה.
אם אני משתפרת עם הזמן ואנשים שנפגשים עם זה גם חווים איזושהי חוויה אז אחלה, אם לא אז גם נפלא.
אני אוהבת את זה שזה רק כלי לרגש, את הדברים כמו שהם. בפשטות.

בגלל זה מה שאת מדברת עליו לא עובר, אני לא הבנתי איזה מסר ניסית להעביר בקטע ואם את בסדר עם זה אז אחלה, אבל ברגע שאת מבקשת ביקורת על מה שאת כותבת אחד הדברים שצריך לעשות זה להעביר את המסר בצורה ברור, להגיע לקהל שלך ואת לא עושה את זה.

שואל השאלה:
אני מבקשת ביקורת כדי לשמוע ביקורת, היא יכולה להיות שהמסר לא ברור ושהוא לא עובר לקהל. זה בעצם כל מה שרציתי לבדוק, מה קורה כשזה יוצא מהמקום הפרטי למקום הציבורי, הרי לא כתבתי לקהל מלכתחילה.
מקודם התייחסתי לנקודה שלך שאומרת שזה שלב ראשון לכתוב לעצמך ומתישהו יבוא השלב השני, שבו הכתיבה תצא מהגבולות האלה וגם תגיע לאחרים. כל מה שאני אומרת זה שלדעתי זה לא בהכרח ככה.
זמר-כותב-מלחין אחד שאני מאוד אוהבת אמר שהוא לא חושב על הקהל כשהוא יוצר (ובאמת אני לא תמיד מבינה מה הכוונה בשירים שלו), אבל נראה לי שיש מקום לגישה כזאת. כי למרות זאת זה עדיין מרגש אותי וגם נותן מקום לפרשנות אישית.
לא תכננתי לפתוח דיון אבל תודה על הפירוט.