9 תשובות
תאמיני לי שגם לאנשים האלה יש פאקים בחיים
כן צריך להתמודד
אלה החיים כך החיים
אני מכיר מלא כאלה ... ואני לצערי נולדתי בצד הלא נכון ...
כן חבל שאני לא אחת מהם
כן אבל זה מלכודת דבש, נראה כאילו יש להם הכל אבל הם ריקים מבפנים
שואל השאלה:
זה פשוט מבאס והמשפטים האלה של "הדשא של השכן ירוק יותר" לא עובדים עליי כי אני יודעת שיש אנשים שפשוט יש להם הכל בקלות מבלי להתאמץ ואני צריכה להילחם וליפול כל החיים ועדיין לא אגיע למה שיש להם, למה זה ככה?
זה פשוט מבאס והמשפטים האלה של "הדשא של השכן ירוק יותר" לא עובדים עליי כי אני יודעת שיש אנשים שפשוט יש להם הכל בקלות מבלי להתאמץ ואני צריכה להילחם וליפול כל החיים ועדיין לא אגיע למה שיש להם, למה זה ככה?
אנונימית
תקשיבי אני מבינה מה את אומרת אבל את ממש לא יכולה לדעת מה עובר עליהם באמת ביום יום. כלפיי חוץ הכול טוב ויפה אבל באמת אי אפשר לדעת מה באמת עובר כל אחד בחיים שלו
וצריך להבין שמה שיש לנו זה הכי טוב בשבילנו גם אם אנחנו בטוחים שאם היה לנו כך וכך אז היה לנו מושלם... מאיפה אנחנו יודעים
כול אחד קיבל חבילה מה' ויחד איתה גם את הכלים להתמודדות בחיים.
וצריך להבין שמה שיש לנו זה הכי טוב בשבילנו גם אם אנחנו בטוחים שאם היה לנו כך וכך אז היה לנו מושלם... מאיפה אנחנו יודעים
כול אחד קיבל חבילה מה' ויחד איתה גם את הכלים להתמודדות בחיים.
אני אגיד לך מה, אני חושבת שאני אחת כזאת כמו שאמרת, אבל מבחינת מה שאני חווה כל יום.. תחושות נוראיות.
אומנם, נכון, נולדתי למשפחה עמידה, אנחנו גרים בבית גדול עם חצר, ויש לנו אוטו יקר ועוד כל מיני דברים.
יש לי כישרון בשירה ובנגינה על אורגן.
אבל שתדעי שאני חווה בדיוק את אותן התחושות האלה של הריקנות והעצבות הזאת.
אני כל היום מדוכדכת עם פרצוף ברצפה.
ואני רק רוצה לציין שאני מעריכה את כל מה שיש לי, את המשפחה שלי, את החברות הכי טובות שלי, את החדר שלי, את הבית שלי, הכל.
אבל אני לא עצובה בגלל מה שיש לי.
אני עצובה דווקא בגלל דברים אחרים ויותר משמעותיים.
אני בלי חברים בכיתה, אני לא יודעת איך אני הולכת לסבול ככה עוד שנתיים, ובכל יום אני בוכה מחדש מהתחושה שמתישהו אני אחזור לכיתה ואהיה לבד.
ויש לי גם בעיות של חוסר ביטחון עצמי.
על פניו, נראה שיש לי חיים מושלמים.
אבל זה בכלל לא ככה.
אני מקווה שהבנת אותי והזדהית עם התחושות שלי, אני בסך הכל בן אדם שחווה את אותן התחושות שכולם מרגישים.
אומנם, נכון, נולדתי למשפחה עמידה, אנחנו גרים בבית גדול עם חצר, ויש לנו אוטו יקר ועוד כל מיני דברים.
יש לי כישרון בשירה ובנגינה על אורגן.
אבל שתדעי שאני חווה בדיוק את אותן התחושות האלה של הריקנות והעצבות הזאת.
אני כל היום מדוכדכת עם פרצוף ברצפה.
ואני רק רוצה לציין שאני מעריכה את כל מה שיש לי, את המשפחה שלי, את החברות הכי טובות שלי, את החדר שלי, את הבית שלי, הכל.
אבל אני לא עצובה בגלל מה שיש לי.
אני עצובה דווקא בגלל דברים אחרים ויותר משמעותיים.
אני בלי חברים בכיתה, אני לא יודעת איך אני הולכת לסבול ככה עוד שנתיים, ובכל יום אני בוכה מחדש מהתחושה שמתישהו אני אחזור לכיתה ואהיה לבד.
ויש לי גם בעיות של חוסר ביטחון עצמי.
על פניו, נראה שיש לי חיים מושלמים.
אבל זה בכלל לא ככה.
אני מקווה שהבנת אותי והזדהית עם התחושות שלי, אני בסך הכל בן אדם שחווה את אותן התחושות שכולם מרגישים.
אנונימית
באותו הנושא: