אני בבאסה קיומית כרגע

מזדהה אני מרגישה כאילו הייתי אמורה לחיות בשנות ה80 הכל היה הרבה יותר טוב לא היו טלפונים ואנשים היו נהנים מהחיים

שואל השאלה:
וזה מעצבן כי אני באמת רוצה להנות מהחיים אבל אני לא יכולה לעשות את זה לבד כשכולם תקועים בפאלפונים ובדיבורים על מה שהולך היום בעולם ועל שטויות. אני מרגישה ככ לא קשורה

אני אוהבת את החיים שלנו היום. ברור יש המון המון חסרונות אבל עם זאת המון יתרונות. תדמייני קורונה בשנות ה90 היית מתחרפנת. הדור שלנו גדל להיות דור מקבל דור מחאתי דור שלא שותק על מה שמפריע לו. דור עם חוצפה. לטוב ולרע. אנחנו מקבלים יותר מההורים שלנו. נשים בשנות ה90 היו פחות נחשבות התפתחנו. שנות ה90 נשמע יפה בתאוריה אבל היה שם המון בעיות כמו כל עשור. אבל אני שמחה שאני בעשור הזה.גם אם לפעמים אני בבועת הטלפון הקטנה שלי. על זאת אני גם יודעת להגיד סטופ לטלפון שאני עם חברים.

נכון מאוד כולם מדברים רק על דברים שטחיים ולייקים ואם הבחור הזה נחשב חתיך וכו וכו.. מה שמעניין אותם זה רק החומריות ואין כבר אנשים עם עומק

מזדהה..

אני חשבתי על מה שאמרת לפני כמה ימים בול אותו דבר.
זה ממש חלום, אבל צריך לחשוב גם על היתרונות שיש, הרפואה מתפתחת, יש יותר זכויות לנשים ועוד...

אם כולם תקועים בטלפון. אז זה בעיה שלך ושל חברים שלך. את צריכה לסגל עם חברים שלך שעוזבים את הטלפון. אתם רואים בטלפון זכרונות מזויפים. אבל בתכלס? זה בן אדם שמצלם. מה שאתם חווים אנשים אחרים חווים. וחוו שנות התשעים לא היו מדהימות כמו שאנחנו שמים את זה. את עדיין יכולה לטייל ולצבור זכרונות

שואל השאלה:
devil is a women
דבר ראשון, כן, אם הקורונה הייתה בשנות התשעים זה היה סוף העולם אבל הקטע שהיא לא הייתה! לא היה את כל החרא הזה, לגבי הדור של היום אני ממש לא מתחברת אליו, לדעתי הוא צבוע (לא כולם כמובן), כולם מנסים להיות הכי צינים, "שנונים" עם הכי הרבה עוקבים וואלה נמאס לי מזה.

ראיתי רינת וגיא והם חזרו בזמן
קינאתי

היא לא הייתה אבל אל תהפכי את שנות התשעים למדהימות. היה שם דברים פחות טובים כמו היום. עוד 30 שנה יסתכלו על הדור שלנו ויגידו וואוו. אבל לא כולם מחפשים להיות שנונים וצינים. לא לכולם אכפת מעוקבים. אני חושבת שהדבר שהכי מפריע לי בדור שלנו זה הזיוף. של סטייל מיוחד ומגניב ואנשים מנסים ליצור רגעים. בואי נדבר דוגרי. את זוכרת רגעים שטיילת על החוף וצילמת או רגעים עם המשפחה ועם החברים שישבת וצחקת. קורונה זה דבר שישכח בעוד שנה. אבל את צריכה לגרום לעצמך להתבלט ולהפוך את החיים שלך לצבעוניים מה אכפת לך מאנשים אחרים? הם רוצים לרדוף אחרי עוקבים? שיהנו. את לא חייבת.
אבל תזכרי. יש גם יתרונות בדור שלנו. אנחנו די יצרתיים.ושוב. יש גם חסרונות יש המון דברים בסיסיים שאבדו לנו. כמו לקרוא מפה.
הכול נגיש ולפעמים אני תוהה לעצמי? זה יותר מועיל ממזיק? או הפוך. כי מצד אחד את יכולה להשכיל ממידע ולא להתאמץ כמו מוזיקה. אבל מצד שני. גיפיאס ואת פשוט בדרך למקום. קל.

תעשי לעצמך נקודות.חפרתי

שואל השאלה:
אני מסכימה איתך אבל עדיין, אני מטיילת, אני בחברת אנשים וזה ואז כשאני חוזרת הביתה אני פתאום רואה את כל הפוסטים שהם העלו מהיום וזה מבאס אותי. אני רק רוצה ש"הרגעים המיוחדים שאני אצור" יהיו השגרה, שלא יהיה את החזרה לטלפונים אחר כך. וכן יש המון יתרונות היום וטכנולוגיה ואנשים חושבים שאי אפשר לחיות בלי זה אבל עובדה שאנשים חיו! וחיו טוב מאוד

כבר אי אפשר לחיות ללא טכנולוגיה. אנחנו חיים בתוך טכנולגיה כבר 30 שנה.
אנשים נולדו לתוך טלפון. הורים לימדו אותנו קח טלפון. ותתקשר אליי במקרה הצורך. אני לא מדברת על בלי טיקטוק אינסטגרם כאלה זה אפשרי. אבל בלי הטלפון שלי? בתכלס? אני אבודה. המזל שלי שנולדתי עוד שההורים שלי הכריחו אותי לזכור את המספר שלהם. אבל זה רק מזל. היום נותנים לילד מתנת יומלדת טלפון בגיל 6. אני לא מצלמת שאני יושבת עם חברים. תכלב מעניין אותך לראות מה אחרים אכלו איך הם ישבו והביאו אלכוהול? לא. לא מעניין בשיט. תמונת מצב לא מעניין. אנשים מחפשים לספר כמה החיים שלהם בעלי עניין. אבל. הם לא.ישבתי אתמול עם חברים. וכמעט ולא נגענו בטלפון.
היום הכול בטלפון. אין יותר דור שיודע להשתמש במפות ואוסף דיסקים של מוזיקה זוכר טלפונים. מדכא. אבל זה המצב. ילדים מבחינתי צריכים שיעור סקילס זריז.

שואל השאלה:
אני יודעת, אני לא מצפה שפתאום נחזור אחורה בטכנולוגיה או משהו, אני רק מתוסכלת, מה לעשות. הרוב לא כמוך וכמו חברים שלך, לך יש מזל.

מוזמנת להצטרף לחבורה שליי סתם את כנארה לא בגיל שלי ולא גרה באזור שלי אז המ. את תמצאי אנשים כאלה בסוף. גם אם זה היה בגיל יותר בוגר

שואל השאלה:
אמן 3>

נכוןן וואי באמת שפלאפונים ורשתות חברתיות הרסו את העולם

ובכל זאת זה ממכר ואי אפשר לצאת מזה