לגיטימי שאני שונאת שאנשים מדברים *רק* על הילדים שלהם?

כאילו אם זה בפגישות או מספרות או כל מקום אחר עם מבוגרים הדבר היחיד שאני שומעת שהם מספרים על עצמם זה על מה שהילדים שלהם עושים.. וכאילו לא יודעת.. זה מרגיש לי טיפה שאין להם משהו מעניין לספר מעצמם וכל השיחות זה רק על המצב החברתי המצוין של הילד או על ההישגים הלימודיים המצוינים שלו..
זה פשוט נותן לי את ההרגשה שככל הנראה שלאנשים האלה לא הולך כל כך הרבה בחיים.. כאילו אם אתם רוצים לדבר על הילדים אין בעיה עם זה בכלל, אבל שזה לא יהיה הדבר היחיד שידברו עליו אלא רק חלק מהנושאים בשיחה..
לא יודעת.. רק אני ככה?