תיכנסו ותקראו עד הסוף זה חשוב-

אני יגש ישר לעניין, בחודשים האחרונים ראיתי פה הרבה שאלות בסטיפס בסגנון של "האם התפריט שלי טוב"/ "זה הרבה ליום דיאטה"
או "תפוח זה משמין בשביל ארוחת צהריים?"
ואני חייבת להגיד שהשאלות האלה זה פשוט *טריגר*. אני מקווה שכמה שיותר ש*צריכים* לקרוא את זה יקראו את זה וגם אם זה לא נוגע אליכם זה חשוב להעלות את המודעות, (אולי זה קורה לסובבים אתכם בלי שתשימו לב)
לאכול פחות מ1200 קלוריות זה **לא בריא**
זה מסכן בריאותית..
ואני לא אומרת את זה על סמך מה שרופאים אמרו לי או מחקרים שקראתי באינטרנט
אני אומרת את זה על סמך נסיון שלי וכמובן שגם כל דיאטן/תזונאי יכול להגיד זאת.
לצערי גם אני נסחפתי לדיאטה קיצונית מדי
שההשלכות אחריה חמורות.
ולא. אני לא בתת משקל, אבל אני עדיין מאובחנת כאנורקסית..
זה התחיל מדיאטה תמימה, ילדה מלאה שרק רצתה להוריד קצת במשקל, בטוחה בעצמה, חייכנית ומאושרת. זה התחיל באמת בטוב והתוצאות היו טובות אבל מהר מאוד זה הדרדר. זה הפך מ1400 קלוריות ל1000 ומשם גם ל400 ו500.
וכרגע אני בשיקום שזה גם תהליך קשה מאוד):
יש לי נשירה מטורפת וגם השיער שנשאר מת, כאבי ראש, בחילות, כאבי בטן, התכווצויות, נפיחות, חולשה, עייפות, שפתיים יבשות.
ואלה רק הדברים שמפריעים לי פחות, החלק הנפשי הוא הנורא באמת..
האובססיה, הדיכאון, העצבים, מצבי הרוח המשתנים, הבכי כל לילה, הפחד מאוכל, הכיף שנעלם מלאכול מאכלים שפעם אהבתי כל כך.
ויש גם רמות קשות בהרבה, כתבתי את זה כדי להזהיר וגם כי יש הרבה אנשים שחושבים שאנורקסיה באה רק בתת משקל, בהרעבה לימים ואישפוז ואני פה להגיד שזה *לא נכון*
גם כשאוכלים אבל אוכלים קצת מדי זה ממש לא טוב. גם 800 וגם 1000 קלוריות זה גרוע מאוד, אבל בעיקר זה החלק הנפשי, להשתקם זה קשה מאוד ולאכול טוב וכמות קלוריות מספיקה ככה שמשתקמים נפשית זה לא נקרא "להשתקם באמת", החלק הנפשי הוא זה שמצריך את העבודה הקשה ביותר.
ובמצבים מסוימים גם אי אפשר להשתקם :/

**וזה החלק הכי חשוב**
אם את/ה או אחד מהסובבים אותך לוקה באחד מהתסמינים הבאים (או יותר) זה יכול להיות אנורקסיה:

-אובססיה
-דילוג על ארוחות
-לדבר רק על אוכל/קלוריות/השמנה/ספורט
-פחד מאוכל
-המנעות מאירועים שכוללים אוכל
-ירידה מהירה מאוד במשקל
-עיסוק קיצוני מדי בספורט
-שינוי מהיר וקיצוני במצבי הרוח
-השתנות "מוזרה" באישיות
-דימוי עצמי נמוך