זה קטע שהתחלתי לכתוב, האם תוכלו לתת לי את חוות דעתכם? חוויתי השנה אובדן מצער של סבא שלי והרגשתי צורך לפרוק

השמיים בהירים, מלאך נוסף הגיח מבין עננים, הגיע לעולמו, מלא מלאכים בעולם, מלאך עם געגועים עזים בתוכו אל אהבתו היחידה שחיכתה לו אי שם , מלאכים פורסים כנפיים מפיצים אור לכל עבר, בין נשמות המשפחה שכבר אינם שנים רבות,
מלאכים בוכים, יושבים וחושבים על היותם אינם עוד בין קרוביהם אלה שנשמתם באפם, על חייהם האחרונים, השנים שלהם שנקטעו, יושבים וחושבים על כמה יכלו עוד לבלות וליצור עוד כמה רגעים, חיים כה שבריריים, מלאכים צוחקים על זכרונות יפים משנים טובות ביחד ולבד, זוג מלאכים פורש כנפיים, עפים בין רקיע לרקיע, קורעים את העננים, מפלסים דרכם אל נוף משפחתם, מביטים ומחייכים, גאים ואוהבים, מה שבנו יחד עם השנים, משפחה קטנה ואהובה, משפחה שאינה שוכחת את מה שזוג המלאכים היו עבורם, עולם ומלואו, מלאכים שעוטפים את משפחתם
בחום ואהבה, כפי שרק ידעו לתת, תמיד, נשמות המלאכים סובבים את משפחתם מבלי שידעו מכך
מעליהם, מצדדיהם, מאחוריהם ומלפניהם, געגועים שוטפים את ליבם אל אותם הימים בהם היו נהנים מהחיים יחד..."