סתם פריקה אנשים

בשבועיים האחרונים ההורים שלי לא מפסיקים להגיד לי כמה זה חשוב להיות חיוני גם בנפש, להיות בשליטה, ולשמוח.
אני לא יוצאת מהמיטה, יש לי רשימה של דברים לעשות ואני לא מוצאת את הכוחות לעשות את זה, אני לא מחייכת (אני בדרך כלל כל הזמן מחייכת) אפילו דברים שאמורים לעשות לי כיף, אני פשוט לא נהנת מהם.
אני לא עצובה, לא כועסת, אני בוכה בלי סיבה, אני בשקט תמידי,
אני חושבת שההורים שלי חושבים שאני בדיכאון, ואולי הם צודקים, אבל אני לא אאבחן את עצמי...