זה מוזר שעניין ההקמת משפחה אף פעם לא עניין אותי?

כאילו אני שמה לב לכך שאנשים בזוגיות חושבים על איך שהילדים שלהם יראו.. או על זה שהם אומרים שהם רוצים להקים משפחה ביחד, או אפילו אומרים דברים כמו "הוא יהיה אבא מושלם"...
אבל אצלי, זה אף פעם לא עלה לראש. מעולם לא אהבתי או רציתי ילדים בכלל, תמיד כשאני נדלקת על מישהו אני רק חושבת על דברים שנוכל לעשות ביחד ולא מעבר.
ואני תמיד הרגשתי כמו הכבשה השחורה בעניין, שזה פשוט לא נורמטיבי בכלל לחיות במחשבה הזאת ושזאת המטרה שלנו בחיים ונשים צריכות להתנהג לילדים בהתאם. אבל זה אף פעם לא קרה.. אני מעולם לא הרגשתי בנוח בסביבת ילדים וכשיש ילד שרוצה להתחבר איתי אני רק רוצה לעוף מאותו מקום..