5 תשובות
היי אהובה,
זה קורה לכולם.. אבל אם את רואה שזה כבר חצי שנה - הייתי ממליצה לך לשתף מישהו מבוגר.
כשזה קרה לי אני לא שיתפתי. וזאת הטעות
כי המצב הנפשי עלול להתדרדר מבלי להשים לב .
אל תעשי את זה לעצמך
כמו שצריך לטפל בבריאות
צריך גם בבריאות הנפש ולא להזניח.
ותמלאי את עצמך בדברים שאת אוהבת
אם זה ציור ריקוד.. וכ'ו
זה קורה לכולם.. אבל אם את רואה שזה כבר חצי שנה - הייתי ממליצה לך לשתף מישהו מבוגר.
כשזה קרה לי אני לא שיתפתי. וזאת הטעות
כי המצב הנפשי עלול להתדרדר מבלי להשים לב .
אל תעשי את זה לעצמך
כמו שצריך לטפל בבריאות
צריך גם בבריאות הנפש ולא להזניח.
ותמלאי את עצמך בדברים שאת אוהבת
אם זה ציור ריקוד.. וכ'ו
שואל השאלה:
אין לי ממש תחביבים וממש קשה לי לסמוך על אנשים ברמה שיש לי שתי חברות כבר יותר מ15 שנה ואני לא סומכת עלייהן אין לי את הבן אדם הזה לדבר איתו פתוח ןלא לחשוב פעמיים לפני מה שאני אומרת
אין לי ממש תחביבים וממש קשה לי לסמוך על אנשים ברמה שיש לי שתי חברות כבר יותר מ15 שנה ואני לא סומכת עלייהן אין לי את הבן אדם הזה לדבר איתו פתוח ןלא לחשוב פעמיים לפני מה שאני אומרת
תמיד אפשר לפרוק לאנשים מפה,זה יותר קל שלא מכירים בן אדם לפרוק ולספר לו דברים ...
אנונימית
הי יקרה
כתבת מספר מילים מועט, אך הן מכילות בתוכן כל כך הרבה.
אני יכולה להרגיש מדברייך באיזו מצוקה גדולה את נמצאת. היאוש, התסכול, הבדידות, אולי אפילו חוסר האונים מול החיים, שהביאו אותך למקום שאת נמצאת בו כעת.
אני משערת שהנפש שלך מבפנים זועקת, והגוף תשוש, חסר כל אנרגיה ובאפיסת כוחות.
לעתים הגוף מרגיש כה כבד עד שכמעט בלתי אפשרי פיסית להרים את עצמך מהמיטה.
אני משערת שהיית רוצה שהכל יהיה אחרת, טוב יותר. שתהיה לך תעסוקה, וחברה, שיהיה לך אדם שיוכל להיות עבורך אוזן קשבת כשתזדקקי לכך. הכל מרגיש חסר משמעות, החיים מרגישים נטולי עוגן. אני מתארת לעצמי כמה הבדידות שאת חווה קשה. שואבת לתוכה כמו מעין חור שחור. הכמיהה שלך לקשר קרוב היא כה אמיתית ועמוקה.
יכולה לתאר כמה מצב הרוח שלך מדוכדך , ואולי אין לך אף אדם שתוכלי לשתף אותו בכך.
לעתים הגוף מרגיש רגשות כה עזים, בעוצמות שהוא אינו יכול להכיל יותר, עד שהוא כבר מוצף, ורק רוצה להתפרק. הדמעות לא פוסקות, מנסות לנקות מעט את הנפש, לשחרר את המועקה. הלב מבפנים וודאי זועק, והגוף כה תשוש מלבכות עוד ועוד, אולי גם הוא כבר חסר כל אנרגיה ובאפיסת כוחות.
יקירה, גם אם בחיים שאינם ווירטואלים תחושת הבדידות מציפה, אנו כאן עבורך ברשת להפחית מעט את החרדה והמצוקה.
אני מתנדבת בעמותה שנקראת סה"ר- סיוע והקשבה ברשת, באתר שלנו תוכלי למצא מידע רב באשר להתמודדויות נפשיות וגורמי סיוע בקהילה. בנוסף, אני מזמינה אותך אל הצ'אט שלנו, צ'אט אישי ואנונימי לגמרי, דרכו אפשר להתכתב עם אחד מאיתנו המתנדבים. נשמח ממש להיות שם איתך ועבורך להקשיב, לתמוך ולנסות לסייע בכל דרך שרק נוכל. אם תרצי, נחכה לך באתר שלנו: https://sahar.org.il/help
כתבת מספר מילים מועט, אך הן מכילות בתוכן כל כך הרבה.
אני יכולה להרגיש מדברייך באיזו מצוקה גדולה את נמצאת. היאוש, התסכול, הבדידות, אולי אפילו חוסר האונים מול החיים, שהביאו אותך למקום שאת נמצאת בו כעת.
אני משערת שהנפש שלך מבפנים זועקת, והגוף תשוש, חסר כל אנרגיה ובאפיסת כוחות.
לעתים הגוף מרגיש כה כבד עד שכמעט בלתי אפשרי פיסית להרים את עצמך מהמיטה.
אני משערת שהיית רוצה שהכל יהיה אחרת, טוב יותר. שתהיה לך תעסוקה, וחברה, שיהיה לך אדם שיוכל להיות עבורך אוזן קשבת כשתזדקקי לכך. הכל מרגיש חסר משמעות, החיים מרגישים נטולי עוגן. אני מתארת לעצמי כמה הבדידות שאת חווה קשה. שואבת לתוכה כמו מעין חור שחור. הכמיהה שלך לקשר קרוב היא כה אמיתית ועמוקה.
יכולה לתאר כמה מצב הרוח שלך מדוכדך , ואולי אין לך אף אדם שתוכלי לשתף אותו בכך.
לעתים הגוף מרגיש רגשות כה עזים, בעוצמות שהוא אינו יכול להכיל יותר, עד שהוא כבר מוצף, ורק רוצה להתפרק. הדמעות לא פוסקות, מנסות לנקות מעט את הנפש, לשחרר את המועקה. הלב מבפנים וודאי זועק, והגוף כה תשוש מלבכות עוד ועוד, אולי גם הוא כבר חסר כל אנרגיה ובאפיסת כוחות.
יקירה, גם אם בחיים שאינם ווירטואלים תחושת הבדידות מציפה, אנו כאן עבורך ברשת להפחית מעט את החרדה והמצוקה.
אני מתנדבת בעמותה שנקראת סה"ר- סיוע והקשבה ברשת, באתר שלנו תוכלי למצא מידע רב באשר להתמודדויות נפשיות וגורמי סיוע בקהילה. בנוסף, אני מזמינה אותך אל הצ'אט שלנו, צ'אט אישי ואנונימי לגמרי, דרכו אפשר להתכתב עם אחד מאיתנו המתנדבים. נשמח ממש להיות שם איתך ועבורך להקשיב, לתמוך ולנסות לסייע בכל דרך שרק נוכל. אם תרצי, נחכה לך באתר שלנו: https://sahar.org.il/help
בואי לפרטח