בא לי לבכות ולצרוח, אני מרגישה כלכך לבד

אני צמה ונשברתי בטלפון (לא שתיתי ואכלתי נשברתי כדי לחפש אולי תעזרו לי..)
עד לפני שנתיים- שלוש הייתי עם כל החברים שלי ביום כיפור. נסענו באופניים שעות ושיחקנו אצל חברים וישבנו בחוץ עד הבוקר והיינו מלא בבית כנסת
ואז הם התחילו לשנוא אותי. עשו עליי חרם. הם אפילו אמרו שהוא בלי סיבה.
מאז לא יצאתי בכיפור אפילו לא פעם אחת. נשארתי בבית והלכתי לבית כנסת עם ההורים.
היום יצאתי כדי לשחק עם אחותי (אני חיה במושב שבקושי יש 150 משפחות ואנחנו מקום ירוק אין אצלנו סגר כי אסור לצאת מהמושב אז אנחנו כמו 2-3 רחובות משותפים) ונסעתי איתה באופניים ועשינו כיף וזה כלכך גרם לי להישקע בזכרונות שלי איתם ואני אפילו לא יודעת למה הם שונאים אותי כלכך. ניתקתי איתם קשר ממזמן. אני מרגישה כל כך לבד. אין לי עוד חברים בכלל כי הבית ספר פרטי ומצומצם ומשום מה גם כולם שם שונאים אותי. אני באמת לא יודעת מה עשיתי. אני הילדה השקטה שלא עושה בעיות וכולם בסדר איתה ופתאום כולם התהפכו עליי
בא לי לשבור את הצום כי אני מרגישה שאין פשוט טעם שאני אצום כי לא כיף לי