השיניים שלי לא ישרות ואני בדיכאון בגלל זה.

לפני שאתם שופטים, זה לא סתם דיכאון ואני לא סתם אומרת את זה בשביל צומי או משהו. מכיתה ה (אני עכשיו בכיתה י) הייתי בתקופה ממש נוראית של דיכאון... לקחו אותי לפסיכולוג אבל זה ממש לא עזר. אחרי עבודה עם עצמי הצלחתי לצאת מהדיכאון ואני כל כך שמחה שלא וויתרתי לעצמי ואני עדיין חיה, אני אוהבת את החיים מאוד. אבל עדיין, משהו מרגיש מוזר ולא הצלחתי להבין מה זה. אחרי הרבה זמן של חשיבה עם עצמי הבנתי שזה השיניים הישרות שממש פוגעות בי. אני כל כך אוהבת את עצמי חוץ מהשיניים, אני מנסה שלא להתייחס אליהן אבל פשוט לא מצליחה. אני לא רוצה לדבר וגם לא לצאת מהבית בגללן ואמא שלי כל הזמן אמרה לי שאם אני אתמיד בלימודים היא תעשה מאמץ לעשות לי גשר אבל זה לא קרה. היא אמרה לי אחרי שאהיה במצב טוב היא תעשה מאמץ בשביל גשר וזה לא קרה. אני באמת לא יודעת מה לעשות, מרגיש לי שכל הזמן הזה פשוט התבזבז לי וימשיך להתבזבז עד שאהיה גדולה וזה ממש מדכא אותי. ניסיתי להסביר לה, באמת שניסיתי כל כך הרבה פעמים, אבל היא לא מוכנה להקשיב. מה אני אמורה לעשות?